הספקן (*)

 "ממש כמו רבים אחרים, מצאתי לאחרונה את עצמי משנה את דעתי, תהליך מעצבן למי שהיה כלכלן למעלה מחצי המאה. אני לא כולל את השמועות על שחיתות שהפכו לנפוצות במקצוע שלי. יחד עם זאת, ניתן להאשים בצדק את הכלכלנים על כך שהם שגשגו יפה במשך חצי המאה האחרונה בהיותם בעלי אינטרסים מובהקים בהצלחה רבה של הקפיטליזם כפי שהוא פועל כיום.

כוח

הדגש שלנו על יתרונותיהם של שווקים חופשיים ותחרותיים ושל שינויים הטכנולוגים יכולים להסיח את תשומת הלב מחשיבותו של כוח בקביעת המחירים והשכר, בבחירת כיוון השינוי הטכנולוגי, ובהשפעתו על הפוליטיקה כדי לשנות את כללי המשחק. ללא ניתוח של עוצמה וכוח, קשה להבין את אי-השיוויון יחד עם הרבה דברים אחרים בקפיטליזם המודרני.

פילוסופיה ואתיקה

 בניגוד לכלכלנים מאדם סמית וקרל מרקס דרך ג'ון מיינרד קיינס, פרידריך הייאק ואפילו מילטון פרידמן, פסקנו לחשוב על אתיקה ועל רווחה אנושית. אנחנו ממוקדים ביעילות. כלכלת הרווחה נעלמה מתכנית הלימודים מזה הרבה זמן, יחד עם דיון במה שיש לפילוסופים לומר על שוויון. אם לוחצים עלינו, אנחנו מזהים רווחה עם כסף או צריכה. רווחה היא רק אישית ונטולת הקשר חברתי.

יעילות

 רבים בינינו גורסים שכלכלנים צריכים להתמקד ביעילות ולהשאיר דיונים על שיוויון לאחרים, כגון פוליטיקאים או מנהלים. אבל האחרים האלה לא מופיעים לדיון., מכיוון שדרישות היעילות מיתרגמות בהפניית משאבים במעלה רמות ההכנסה, ההמלצות שלנו הופכות לרישיון לשוד. קיינס כתב שהבעיה של הכלכלה היא לאזן בין יעילות הכלכלית, צדק חברתי וחירות האישיות. אנו טובים ביעילות, וכלכלנים ליברטריאנים דואגים לחירות האישית, אבל הצדק החברתי נופל בין הכסאות. לאחר שכלכלנים בשמאל נכנסו לבית ספר של שיקגו - "כולנו פרידמנים עכשיו" - הצדק החברתי נפל קורבן לרצון השווקים, ובמקום דאגה לחלוקת העושר פנינו להסתכלות על הממוצע כמה שמייצג את "האינטרס הלאומי".

שיטות אמפיריות

 המהפכה במתודולוגיות האמפיריות הייתה תגובה מובנת לזיהוי של מנגנונים סיבתיים בדרכים לא משכנעות. אך לשיטות הניתוח הנמצאות בשימוש נרחב היום כיום יש אפקט של התמקדות בתופעות מקומיות, הרחק ממנגנונים איטיים הפועלים עם השהיות ארוכות ומשתנות. היסטוריונים לעתים עושים עבודה טובה יותר מכלכלנים בזיהוי מנגנונים חשובים, מעניינים אשר שווה לחשוב עליהם, גם אם הם לא עונים על סטנדרטי ההכרעה של הכלכלה היישומית העכשווית.

צניעות

 לעיתים קרובות אנו מאוד בטוחים שאנו צודקים. לכלכלה יש כלים חזקים שיכולים לספק תשובות ברורות, אך הם מחייבים הנחות שאינן תקפות בכל הנסיבות. הבה נבין שיש לרוב כמה דרכים לאפיין מאורעות, ונלמד דרכים לבחור ביניהן.

איגודים מקצועיים

 כמו רוב בני גילי, חשבתי על איגודים מקצועיים כמי שמפריע ליעילות כלכלית (ולעיתים גם אישית) וברכתי על גסיסתם האיטית. אך היום לחברות גדולות יש עוצמה גדולה מדי בהחלטות בוושינגטון בנושאי תנאי עבודה ושכר. שם אין לאיגודי העובדים כל קול מול לוביסטים עסקיים. האיגודים היו בעבר חלק חשוב מההון חברתי והעניקו כוח פוליטי לעובדים. ירידת קרנם תרמה ירידת חלקם של השכירים בכלל ההנסה הלאומית, להרחבת הפער בין מנכ"לים ועובדים, להרס של קהילות ולפופוליזם עולה.

מסחר חופשי

 אני הרבה יותר ספקני לגבי היתרונות של המסחר החופשי ולאמירה כי הגלובליזציה הייתה אחראית להפחתה בעוני בשלושים השנים האחרונות. כמו כן, אני לא מגן עוד על הדעה שהרעת מצבם של העובדים בארה"ב על ידי הגלובליזציה היא מחיר סביר להפחתת העוני מחוץ לארה"ב. אני בדעה כי ההפחתה בעוני בהודו לא הייתה קשורה למסחר עולמי.

הגירה

 בעבר האמנתי שההגירה לארצות הברית היא דבר טוב, עם יתרונות גדולים למהגרים וכמעט ללא עלויות לעובדים מקומיים בעלי כישורים נמוכים. כעת אינני סבור כך. אמונות הכלכלנים בנושא הזה אינן אחידות. ניתוח האי-שוויון על פני מאה וחמישים שנים מציג תמונה שונה. האי-שוויון היה גבוה כאשר אמריקה הייתה פתוחה.

קשר אמיץ יותר עם רעיונותיהם של פילוסופים, היסטוריונים וסוציולוגים יכול רק להיטיב עם הכלכלנים כפי שהיטיב עם אדם סמית בשעתו. גם הפילוסופים, מן הסתם  גם ההיסטוריונים והסוציולוגים יצאו נשכרים."

(*) אנגוס דיטון הוא פרופסור אמריטוס לכלכלה ועניינים בינלאומיים בבית הספר לעניינים ציבוריים ובינלאומיים של פרינסטון ובמחלקה לכלכלה באוניברסיטת פרינסטון. הוא זוכה פרס נובל למדעי הכלכלה לשנת 2015.

המאמר הוא תמצית מהמקור האנגלי שהתפרסם כאן.

 

שתפו: