מה היא מטרת פעילותנו הכלכלית? התשובה לשאלה מוסכמת על כל מי שמתעניין בכלכלה לרבות אלה שחלוקים ביניהם על הדרך אליה, והיא רווחה לכולם.
ב־1951 פירסם קנת ארו ספר המתבסס על
הדוקטורט שלו. טמון בספר "משפט
האי־אפשרות" שלימים זיכה את ארו בפרס נובל לכלכלה. בפשטנות, (ופרופ' ארו היה
זורק אותי מהכיתה על מה שייכתב להלן) ארו הוכיח תיאורטית כי אי אפשר להגיע ליעד
הרווחה לכולם על יד חיבור הרווחה של כל אחד מהתושבים.
רווחת הכביש
איך זה יכול להיות? הנה תרגיל: ביישוב כלשהו יש כביש אחד צר חד סיטרי לשימושם של התושבים. שני תושבים בוחרים לנהוג במהירות 60 קמ"ש והשלישי בוחר במהירות 80 קמ"ש. כל עוד הם נוסעים בשעות שונות אפשר ושלושתם יהנו ממירב הרווחה. אולם אם יבחרו לנסוע באותה שעה – הנהג השלישי לא יהנה מרווחה. ובהכללה, אי אפשר לספק רווחה לפלוני אם היא תלויה ברווחה של אלמוני.
וזה
מה שקורה על כביש, ולא רק בו.
רווחת האדם הממוצע
כדי להתגבר על הקושי הזה המציאו הכלכלנים את
האדם הממוצע. בכביש שלנו יש שני אנשים שקיבלו 100% רווחה ואחד שקיבל 70% בלבד ולכן
הרווחה הממוצעת היא 90%. המספר נראה טוב
לעומת כביש אחר בו הממוצע הוא 65%. הממוצע, על כן, עוזר לטשטש את המציאות.
בהמשך, בסיוע מניפלוציות דומות, הוכיח
"מדע" הכלכלה כי תחרות חופשית מניבה מירב רווחה לכולם. מאותו רגע כמעט
פסק הדיון על כלכלת הרווחה כי יש גואל: התחרות החופשית.
השנה חוגגים בבריטניה מלאות 25 שנה לחקיקת
חוק שכר מינימום. השבוע הועלה השכר והגיע ל־11.44 ליש"ט לשעה (= 52 שקל).
בישראל שכר המינימום הוא 32 שקל לשעה. והנה הפלא: ההכנסה הלאומית לנפש בישראל
גבוהה ב־10% מזו של בריטניה. מה שמחזיר אותנו לנושא שלשמו התכנסנו: היכן יש יותר
רווחה? בבריטניה או בישראל?
מי נהנה מזיהום
במשחק המספרים דלעיל מדדנו רווחה בעזרת הכלי
האהוב על הכלכלנים: כסף. נעשה, על כן, סטייה קלה. אחד הממצאים המוכרים מכל מקום
בעולם הוא שככל שההכנסה גבוהה יותר – פליטת מזהמים גדולה יותר. כלומר, כל נפש
ישראלית מזהמת את כל חבריה הישראליים יותר מזו של נפש בריטית. אבל, אבוי ואבוי,
פליטת מזהמים אינה כלולה בהכנסה הלאומית. בדיוק כפי שהפקק בכביש ובזבוז הזמן
וזיהום האוויר לא כלולים בהכנסה הלאומית (תמ"ג – בכלכלנית).
הנה עוד תרגיל קטן. נניח ששיעור העוני בבריטניה ובישראל זהה על אף פערי שכר המינימום. העניים בישראל סופגים יותר זיהום לגופם מאשר העניים בבריטניה. היכן, על כן, העוני מציק יותר? עכשיו, כדי להתקרב למציאות, נשקלל לתוך הזיהום את פערי ההכנסה לנפש בין שתי המדינות.
בריטניה היא לא
מדינה נחשבת בתחום הרווחה. ישראל הרבה מתחתיה.
כולנו ביחד?
ארו הוכיח תיאורטית כי "כולם לא
ביחד". סיסמאת הבלוף שהמציאה ממשלת ישראל בדרך לכתישת עזה לאבק דק לא תופסת
גם בפוליטיקה, דבר המתבטא בוויכוח הנוכחי על מי לא מגוייס לצבא.
בכלכלה כמעט כל החלטה היא כמו הכביש הצר.
מנקודת מבטו של הנהג השלישי (חובב 80 קמ"ש) רווחתו נפגעת משני הנהגים האחרים.
זה מה שמסביר מדוע שכר המינימום הישראלי נמוך כל כך – יחסית ואבסלוטית גם יחד –לשכר
הבריטי. כי אלה שמחליטים על השכר הם תושבי הצמרת שגם בטלסקופ לא מזהים שכר
מינימום.
מה שלא מפריע לאנשי ימין לטעון כי בישראל מי
ששולט זה השמאל....
