ביום ראשון פורסם ב"הארץ" מאמר שכתב ראש האופוזיציה יאיר לפיד בכותרת "מה הייתי עושה אחרת". יש לי מנהג מגונה: לפני שאני מתחיל לקרוא מאמר, אני קורא את הפיסקה האחרונה. שם טמון ה־punch line – הנוק אאוט, בשפת האיגרוף, שבו היריב (נתניהו) חוטף אותה ומשתטח על הארץ, ויריבו (לפיד) מניף יד לניצחון המוחץ.
שם, בסוף, מצוי הכלי המרכזי שבאמצעותו
יבוצעו כל שבעת המהלכים שיביאו לפתרון הסכסוך. הכלי הזה הוא, איך לא, שיאיר לפיד
יהיה ראש ממשלה. ובלשונו שלו: "להקים ממשלה אחרת...בלי קיצוניים...בלי שני
קבינטים".
פשוט מבריק. איך ביבי לא חשב על זה בבחינת "מה
הייתי עושה אחרת"? אכן, באמת את המהלך הזה – החלפת הממשלה וסילוק נתניהו –
ראש הממשלה הנוכחי לא העלה בדעתו. אני מעריך שגם "הצמרת הביטחונית"
והמועצה לביטחון לאומי לא שקלו את האופציה הזו. מן הסתם עוד מחדל מהסוג של ה־7
לאוקטובר אשתקד.
מכאן ל־7 סעיפי המדיניות המוצעת.
א.
"עיסקה
לשחרור החטופים". זה הכי חשוב והכי דחוף ולפיד הנדיב מוכן לשלם תמורת שחרורם
....ב"הפסקת מלחמה". רציני? משפט קודם הוא כותב כי "ישראל ממילא לא
מנהלת עכשיו מלחמה". לכן, באמת, לפיד לא מוכן לשלם
עבור החטופים יותר מנתניהו. לא בחטופים הפלסטינים שישראל מחזיקה – פי יותר מעשר
מאשר המספר שהחמאס מחזיק ("אסירים המנהליים"+ "תושבי" בסיס שדה
תימן). לא בנסיגה מעזה. לא בהסדר פוליטי. בסעיף חטופים לפיד = נתניהו.
ב. "להגדיל סיוע הומניטרי". האם לפיד
מתכוון לבנות מחדש את כל הדירות שנתניהו פוצץ לאזרחים? לא להגזים בבקשה. פיתות?
כמה שירצו אפילו עם גרגרי חומוס. זה בריא. בסעיף הומניטרי לפיד = נתניהו.
ג. "להגיע להסכם עם מצרים על ציר
פילדלפי": בדיוק מה שעשו במצרים בשבוע שעבר הרמטכ"ל וראש השב"כ
שליחיו למצרים של נתניהו. לפיד כותב "( צריך) שתהיה לנו שליטה בכל הכניסות
לעזה – מעל ומתחת לאדמה". וזה בדיוק מה שאומר נתניהו. מצרים, מתברר, רוצה
שמהצד השני של הציר לא תהיה ישראל אלא הרשות הפלסטינית.
ד. "היום שאחרי": "צריך לדבר על
זה עם הסעודים, האמירתים, האמריקנים והרשות הפלסטינית". אבל, כנראה בתשובה
לבקשת מצרים כי הרשות הפלסטינית תהיה מהצד השני של הגבול, "הרשות לא תהיה חלק
מסידורי הבטחון בעזה, רק מהמנגנון האזרחי". וכדי שנבין הוא מוסיף שזה עובד
נפלא ביהודה ושומרון ואין סיבה שזה לא יעבוד בעזה. נדמה לי שבן גביר חותם על זה כי
לפיד ממליץ להתנחל בעזה כמו בגדה המערבית.
ה. "לקבוע תאריך להחזרת המפונים
לצפון". ישראל צריכה להודיע שב־1 לספטמבר תיפתח שנת הלימודים בצפון. זו
מהלומה רצינית לחיזבאללה. לפיד קובע תאריך. אשכיו של מר נסראללה רוטטים מפחד. הוא אולי
היה מסכים אבל איראן לא. ועל זה כותב לפיד "אם זה לא ילך בטוב זה ילך
בכוח". יש הבדל מנתניהו? אולי בכך שנתניהו לא היה מסתכן בתאריך. טיפש הוא לא.
ו. "להגיד לסעודים ולאמריקנים שאנחנו לא
פוסלים את האפשרות להיפרד מהפלסטינים". אני ממליץ ללפיד לקרוא את נאומו של
נתניהו מ־2009 (נאום בר אילן) שבו הוא לא הסתפק ב"לא לפסול אפשרות". הוא
ממש הסכים למדינה פלסטינית. וכמו שאמר ראש ממשלה אחר: הבטחתי, אבל לא הבטחתי
לקיים.
ז. "לשנות את מדיניות החוץ ותפיסת
ההסברה". מה היא מדיניות החוץ? שלא נהיה חצופים לאמריקאים. נתמוך באוקראינה.
והסעיף הכי חשוב "להקים כוח משימה מיוחד לקמפוסים אמריקנים".
לדעתי כוח המשימה הזה, מצויד
ברובים מסוג M16 קצוץ קנה, יחולל תפנית ביחסי ישראל־ארה"ב.
