האם תשלום של חמישה שקלים וחצי עבור נסיעה עירונית באוטובוס וברכבת קלה הוא המחיר הנכון? עד לפני 120 שנה היו כלכלנים שחשבו שיש דרך לבדוק אם מחיר של מוצר או שרות הוא נכון. ההסברים היו מפולפלים למדי ובמאה ה־20 נזנחו לטובת הממצא שמחיר נכון הוא זה שנקבע בשוק תחרותי בין הביקוש להצע.
לכאורה תשובה חביבה שפטרה את הנשאל מהצורך
לנבור במרכיבים העלומים של הביקוש (תשובה לכלכלנים בכיתה א': "לכל אדם יש
במוח עקומת תועלת קעורה") או בעלויות
ובמרווחים של היצרנים. אלא שמהר מאוד התברר כי יש מוצרים ושירותים שהם בידי
מונופול או קבוצה קטנה של יצרנים ויש מוצרים ושירותים שנצרכים במשותף כמו חינוך,
צבא ומשטרה.
הפקק
הכי מסובך זו תחבורה יבשתית. בין השעות 0700-0930
ו־1530-2000 יש יותר כבישים פקוקים מכבישים זורמים. כך נולד הכלל המוכר לעוסקים
בתחום: כל כביש חדש שנועד לצמצם בפיקוק – יתפוקק בתוך שנה.
חמישה חוקרים חברו לחפש פתרון וזה שנמצא
הופעל בסימולציה על העיר שיקגו. היום קל לאתר מכוניות נעות באמצעות מעקב אחרי
הטלפונים הניידים. לזה נוסף מידע על תנועת נוסעים באוטובוסים וברכבות ובשיקגו,
מתברר, גם על נוסעים במוניות.
המחקר, לטעמי, לא מעניין במיוחד. שני
הממצאים העיקריים הם שראוי להטיל תשלום על שימוש ברכב פרטי וראוי לעודד שימוש
ברכבות על חשבון אוטובוסים.
כמו שכל ישראלי יודע, גם כאשר המיסים
והתשלומים על המכונית הפרטית גבוהים עשרות מונים מאלה של שיקגו – הפקקים חוגגים.
אבל העוקץ הוא בהעדפת הרכבת על האוטובוס. הסיבה העיקרית שרכבת נתפסת למוצלחת היא
שהיא בעלת מונופול על הקרקע שעליו היא נוסעת. אם כל אוטובוס וכל מכונית פרטית היו
מקבלים מונופול כזה – לא היו בשיקגו 2.7 מיליון תושבים. לא היה שם אפילו אדם אחד –
כי לא היכן לגור, לסחור, לבלות. זו הבעיה עם קרקע: הכמות שלה סופית.
מכאן למיחזור מחקר שנערך לפני כ־15 שנה על
ליסבון, פורטוגל שגם בה היה בעת ההיא מידע רב על תנועה של אנשים וכלי רכב.
הסימולציה שהם עשו היתה כזו: איך לסדר מצב שבו לא יהיו אוטובוסים ולא יהיו מכוניות
פרטיות וגם לא יוסיפו רכבות וכל התנועה הקיימת תתבצע עם אותם זמני תנועה.
המונית השיתופית
הממצא של התרגיל על ליבון היה שכל הנסיעות
יכולות להתבצע עם כ־5000 מוניות (3 נהגים בכל מונית לתנועה 24 שעות) שיתופיות בעיר
שגודלה ומרכזיותה דומים לתל אביב. זאת בהשוואה ל־200,000 מכוניות פרטיות שנעו מדי
יום והתפוקקו. עכשיו תחשבו מה היה קורה אם היו מכפילים את מספר המוניות בניסוי
הזה? זמן הנסיעה היה יורד
ביותר ממחצית.
הרעיון מוכר מ"מוצר" אחר. לכולנו
ברור שלא כל אדם אחראי על ביטחונו האישי. ביטחון הוא עניין קולקטיבי. ציבורי.
במקום טנק וחמישה שומרי ראש לכל משפחה, יש לישראל 2000 טנקים וכחצי מיליון חיילים
לשמור על תשעה מיליון.
מונית שיתופית זמינה ומהירה היא תחליף כמעט
זהה לזמינות מכונית פרטית ועדיפה מבחינת השרות שהיא נותנת (לא צריך לחפש חניה)
ומחירה. היא עדיפה בהרבה על אוטובוס שמוגבל במסלול הנסיעה ובתחנות העצירה. אך
לקיומה צריך לחסל את הרכב הפרטי.
כך מחליפים מוצר פרטי רע במוצר ציבורי עדיף
פי כמה גם במחיר (אם מקצים את כספי הסובסידיה לאוטובוסים עירוניים למפעל המוניות
השיתופיות מחיר נסיעה יהיה ....אפס), גם בצמצום פליטת מזהמים ולא נשכח - גם
במהירות.
