לפני יותר מ־40 שנה האופנה הצרכנית היתה דודי שמש (דוד"ש). למה לנו לבזבז כסף על בוילר יונק חשמל כאשר דוד שמש חוסך כ־70% מצריכת החשמל? זה בלט במיוחד בעשור שלאחר מלחמת יום כיפור, שבו היה זינוק חד במחירי הדלק שהזין את תחנות הכוח לייצור חשמל ודרכן את מחיר החשמל לצרכן.
היה מי שתהה האם זה באמת כך. באשר לדוד שבו
נמצאים המים אין הבדל של ממש בין הדוד החשמלי נטו לבין הדוד שמש שגם בו נמצא חיבור
לרשת החשמל. ההבדל, אם כך, מצוי בקולטי השמש (פאנלים) – אותם צינורות אלומיניום
דקים שעטופים בזכוכית הקולטת את קרני השמש ומקרינה אותם על הצינורות עם המים.
השאלה היתה פשוטה: מהי צריכת חשמל בייצור
אותם קולטי שמש בהשוואה לחסכון בצריכת חשמל בדוד"ש בהשוואה לדוד מים רגיל. הקולטים
מיוצרים מאלומיניום ומזכוכית כאשר, לפחות באותם ימים, הצינורות המוליכים מים לגג
ומהגג לדירה אף הם מאלומיניום.
הממצא היה די מדהים: ההבדל היה זעום לגבי
דוד"ש שתוחלת חייו 10 שנים למשפחה בת 4 נפשות. כל זה בעיקר בגלל הוצאות
האנרגיה הגבוהות שהיו בייצור אלומיניום וזכוכית כמו גם תחזוקת קולטי השמש. ומנקודת מבט הצרכן: מחיר החשמל בדוד רגיל היה
דומה למחיר הקולטים בדוד"ש על פני עשר שנים.
האנרגיה בחשמלית
נזכרתי בבדיקה ההיא כאשר קראתי השבוע כתבה
שבאה להתריע על כך ש"בישראל מפסידים את הוזלת המכוניות החשמליות". כאילו
שמכונית חשמלית עדיפה על מכונית שמונעת באמצעות שריפת בנזין או סולר.
הדרך לבחון את העניין דומה להשוואה בין דוד
מים חשמלי ודוד"ש. מהי צריכת האנרגיה של ייצור ושימוש מכונית חשמלית לעומת
מכונית אחרת.
כדי לפשט את התרגיל אניח שמכוניות רגילות
מונעות בסולר והדלק הזה גם משמש להזנת תחנות הכוח לייצור חשמל. בתרגיל הזה אם צריכת הסולר במכונית ל־100
קילומטר שווה לצריכת הסולר לייצור חשמל עבור מכונית חשמלית שנוסעת 100 קילומטר - המכונית
החשמלית מפסידה, ובגדול. בדודי המים זה היה בגלל כמות האנרגיה הנדרשת לייצור
אלומיניום. במכונית זה כמות האנרגיה הנדרשת לייצור הליתיום ממנו עשויים המצברים,
בהשוואה לכמות האנרגיה הנדרשת לייצור הפח שממנו עשוי מיכל הדלק במכונית רגילה.
התחשיב הזה לא מדוייק לחלוטין. מכונית
חשמלית יעילה יותר בשימוש באנרגיה. לעומת זאת אורך החיים של המצברים קטן יותר
מאורך החיים של מיכל הדלק. יצרני המכוניות החשמליות וההיברידיות נותנים אחריות
למצברים לתקופה קצרה יחסית.
עכשיו נכניס לתחשיב את גודל המכונית.
בינתיים כל המכוניות החשמליות גדולות פיסית יותר ממכונית רגילה ולפיכך גוזלות שטח
כביש גדול יותר. מכיוון שבישראל אגרת הרכב אינה מחושבת לפי שטח המכונית, משתמשי
מכוניות גדולות מסובסדים בידי משתמשי מכוניות קטנות.
הזיהום בחשמלית
אבל, יאמרו הספקנים, מכונית מונעת בבנזין או
סולר מזהמת יותר את האוויר מאשר מכונית חשמלית. לפיכך יש לכלול בתחשיב את פערי
הפליטה של מזהמים שהם אפס במכונית חשמלית ומספר לא קטן במכונית רגילה.
טענת הספקנים היתה נכונה אילו ייצור החשמל
שמזין את המנוע החשמלי היה נעשה באנרגיה של השמש, רוח, גלי ים. אבל אם החשמל מיוצר
מאותו סולר, הזיהום בישראל כולה נשאר אותו
הדבר. כל מה שקורה הוא שבמקום שיזהמו את ירושלים מזהמים את אשקלון וחדרה.
אם, במציאות הישראלית, שליש מהחשמל מיוצר
משריפת פחם, תחשיב הזיהום אמור להביא לאיסור שימוש במכונית חשמלית.
אם כך למה הממשלה עדיין משקיעה בתחנות כוח
מזהמות משריפת גז טבעי כאשר חצי הנגב, ים המלח וכל הכבישים הבינעירוניים יכולים
לספק – בפאנלים לייצור חשמל משמש – את כל צורכי החשמל גם בחורף ובעשירית המחיר
לקילווט חשמל?
כי המלך הוא לא עירום. פשוט לא איכפת לו מנתיניו.
למניעת אי הבנות: אין כאן המלצה למכונית
מסוג כלשהו. אבל, נכון לעכשיו, לחשמלית אין עדיפות.
