שלום ליו"ר מפלגת העבודה, יאיר גולן. השבוע ניצחת בקלות בהצבעה לבחירת יו"ר המפלגה. סביר שמעתה ואילך תקבל הרבה עצות איך לעשות מה. המאמר הזה מבקש לתת לך כמה הצעות מה לא לעשות וזאת מהטעם שלגבי מה כן לעשות אנחנו חלוקים.
הדבר הראשון הוא לא להיות סגן הרמטכ"ל
לשעבר האלוף יאיר גולן. הפוליטיקה הישראלית עמוסה בגנרלים שחושבים שהם יודעים לא
רק לשלוט על רכס הרים ליד הליטני שבלבנון אלא גם להתעסק עם אנשים חיים. לא היה לנו
גנרל פוליטי אחד שהיה שווה משהו באזרחות, ששם אנחנו מתעקשים לבלות את חיינו. רובם
היו מנופחים מהקריירה הצבאית שלהם. הנפוח שבהם הוא אהוד ברק אבל יגאל ידין, משה
דיין, אריאל שרון, עזר וייצמן ויצחק רבין ("נשבור להם את העצמות") היו
מאסטר שף בקילקולים, כי בצבא הכל יחסית פשוט: תפוס את הרכס, כפי שהצעת לא מכבר
לטיפול בחיזבאללה. החיים זה משהו שונה לחלוטין.
תפשוט את המדים, תחזיר את הדרגות למגירה ואל
תדבר יותר על מהלכים צבאיים גם אם בוער לך בישבן לבצע איזה מהלך מבריק עם תוחלת
חיים של שבוע, שלאחריו הוא נמוג בסכסוך המתמשך. כלומר אל תצטרף למקהלה של גנץ,
אייזנקוט, גלנט וכל המי ומי שמבטיחים שכאשר מר סינואר ייהרג תבוא הישועה. לכל
היותר יהיה קידום בדרגה למחליפו.
יחצ"נים אאוט
הדבר השני הוא לא לקחת יועצים לדעת קהל,
לסקרים, ליחסי ציבור. חבל על הכסף. ובעיקר לכך שכל פוליטיקאי שמתחיל עם זה מתמכר
לבולשיט הסטטיסטי הזה. זה בולשיט כי לא צריך להיות שפינוזה כדי לדעת שאין לך סיכוי
להתחפש לימני. אולי אתה אפילו ימני מהסוג החביב, כמו חיליק טרופר מהמחנה הממלכתי
שבעד שלום אבל נגד מדינה פלסטינית. העניין הוא שבפוליטיקה ימנית הימין הקשוח תמיד
מנצח.
ההיסטוריה של מפלגת העבודה היא סיפור מתמשך
של מפלגה שנעה ימינה מיום היווסדה. בן גוריון הסכים לתכנית החלוקה של האו"ם –
ובהזדמנות הראשונה, לאחר מלחמת 1948, לקח נתח מפלסטין ונתח מסוריה. אשכול ניסה
להיות דמוי בן גוריון ב־1967 ומאז אנחנו עסוקים בלקחת עוד נתח ועוד חלק. גם מנחם
בגין, ימני בלאדי, שהתחייב להחזיר לתושבי איקרית ובירעם את אדמתם, אותה פינו לבקשת
צה"ל – התקפל.
היועצים יסבירו לך שאתה יכול לגנוב כך וכך
בוחרים של גדעון סער אם תתחנף ימינה. אבל אתה סוחב על הגב שלך תווית של שמאלן
ממרצ. אז תשכח מזה. בלזוז ימינה בישראל לא תגיע לשום מקום.
הם יגידו לך שאתה יכול לנצח. אתה לא יכול.
אם יהיו בחירות והמפלגה שלך מגיעה למקום השני – עשית מהלך דרמטי. ישראל היא מדינה
ימנית. מה ההבדל בין לפיד, גנץ, ליברמן ונתניהו שלפי הסקרים מקבלים יחד 85%
מהקולות? חוץ מהטינה לביבי הם אותו הדבר. לנצח את הגוש הזה ממש לא אפשרי. כרגע.
בגובה העיניים
הדבר השלישי הוא לא להשתמש במילים של
אקדמאים. בבריטניה יהיו בחודש הבא בחירות. שרת האוצר ב"ממשלת הצללים" של
מפלגת העבודה שם (הלייבור) נורא רוצה להיות שרת האוצר של הממשלה הבאה. היא הודיעה שכשרת
אוצר היא תהיה הכי "בעד צמיחה" שאפשר. אני שם בצד מה פשר הצמיחה הזו.
אשחק את המשחק של שרת האוצר. מה אדם אמור להבין מהמילה הזו? זה לדבר מעל לראש של
הבוחרים, לא לראש או ללב שלהם. זו התנשאות שמתחנפת לכלכלנים מסוג מסויים ולאנשי
עסקים שאוכלים "צמיחה" עם חביתה בארוחת בוקר. אין תזכיר "צמיחה". אל תדבר על "הפיכה
משפטית". אל תגיד כשתהיה ראש ממשלה תקים ל"ועדה לבדיקת
גיוס", או ועדה " לתקציב הביטחון" או "לחיסול
העוני".
לפני שאתה מדבר מעתה, תכין שיעורי בית. את
כל הוועדות תקים החל ממחר. ממילא אין בחירות בתקופה הנראית לעין. תן לעשרים ועדות להציע
איך לעשות מה במשך ארבעת החודשים הקרובים. ואז תחליט אם אתה בעד הכנסה בסיסית לכל –
ותגיד את זה.
את הבולשיט תשאיר למי שלא איתך.
