ידידי י"ב עבר לפני כמה חודשים צינתור
לב ובמכתב השחרור מבית החולים הומלץ להכפיל את מינון תרופת הסטטין להורדת
הכולסטרול כל עוד הכולסטרול "הרע" (HDL) גבוה מ־55. למה 55? תהה ופנה לייעוץ אינטרנטי שבו מצא כי
בארה"ב ההמלצה היא פחות מ־100 והמחמירים ממליצים על פחות מ־70. קופת חולים
הכללית מצאה כי אצל "נורמלי" זה אמור להיות פחות מ־100.
מי הוא הנורמלי? שישה חוקרים בתחומי הרפואה,
המדידה, הדמוגרפיה והכלכלה מצאו כי מה שנורמלי פה, לא נורמלי שם – לפחות בכל האמור בכולסטרול
הזה. הם בדקו כולסטרול אינדונזי בהשוואה לכולסטרול אמריקני וגילו פערים משמעותיים. והממצא:
" מבנה הגוף, ההתנהגויות, התכונות הדמוגרפיות
והסוציו-כלכליות ... מסבירות את הפערים שבין המדינות ב־HDL"
ובעברית פשוטה: אין לנו מושג מדוע הנורמלי
זז במעבר מאינדונזיה לארה"ב.
בריאות הנפש
שני כלכלנים, מומחה למדידה ומומחה להתנהגות
חברו למחקר על בריאות הנפש אצל צעירים. עד לפני עשור כל הממצאים שעסקו ביכולת
קוגניטיבית בהשוואה לסיפוק מהחיים (well being) מצאו שהיכולת הקונגניטיבית דומה לדבשת הגמל: היא עולה מגיל צעיר
ויורדת בגיל מבוגר. לעומת זאת הסיפוק מהחיים – נתעלם עתה איך זה נמדד – מתנהג
הפוך: הוא יורד תחילה אך ממריא ככל שמזדקנים. הגמל שוכב על דבשתו.
אבל בעשור האחרון הגמל הסיר את הדבשת והממצא
הוא שהיכולת הקוגניטיבית הולכת ודועכת כבר מגיל צעיר וממשיכה עד המוות. גמל הסיפוק
מהחיים אף הוא נטול דבשת, והסיפוק מהחיים עולה בשיעור קבוע מלידה עד תמותה.
מה קרה בעשור האחרון ששינה באופן קיצוני כל
כך את מצבם הבריאותי־נפשי של הצעירים? המסך. כנראה לא של הטלויזיה, אבל כן של
המחשב, והטלפון. ככל שאנחנו מבלים יותר זמן עם מסך כך אנחנו נהיים יותר פסיכים
שמתקשים בהבנת הנקרא ובגזירת פונקציות מרובות משתנים.
לכאורה המסך אשם. אלא שהמסך לא בוחר את
משתמשיו. הצעירים, בהכללה כמובן, בוחרים לטמון ראשם במסך. בדוגמא היותר מוכרת, מה
קדם למה? המסך מול עיני הילד או הילד מול המסך. מי כאן הביצה ומי התרנגולת.
התשובה, כך זה נראה למתבונן מבחוץ, דומה
לתזוזה של הנורמלי בכולסטרול. לאמור: אין לנו מושג.
מלחמת עזה
המחקרים שצוטטו, אם כך, לא עוזרים בהבנת המציאות. אבל עם מעט דמיון אפשר למצוא הסברים לסיבה שהניצחון המוחלט של ישראל נראה היום מרוחק יותר מאשר לפני שבעה חודשים.
סביר ששעות בהייה במסך של צעירי ישראל
גדולות בהרבה משעות הצפייה של צעירי עזה. ובתרגום לממצאי המחקר: צעירי ישראל
מאבדים מהר יותר יכולת נפשית בהשוואה לצעירי עזה. זה יכול להסביר מדוע שיעור
הצעירים שמצביעים לסמוטגביר גבוה יחסית. אפילו החרדים שהתנגדו לשיקוץ הטלוויזיה
נכנעו למסך הטלפון.. לעומתם צעירי עזה מיעוטי זמן מסך הולכים בהמוניהם לתנועת
הנוער של החמאס.
הפרשי הכולסטרול "הרע" מסבירים את
התמותה היחסית גבוהה של תושבי עזה במלחמה. עזה דומה יותר לאינדונזיה מאשר
לארה"ב ולכן הנורמלי בעזה הוא בעל כולסטרול גבוה יחסית לישראלי. שיעור
האזרחים הלא מעורבים שנהרגו בעזה אינו תוצאה של הפצצות חסרות אבחנה של ישראל. זה
בגלל הכולסטרול הגבוה שלצידו אין סטטינים בכמות מספקת עקב קשיים בשיווק התרופה בגלל
פקקי התנועה של טנקים.
יש לנו מצד אחד זרם גידול בשיעור לוחמי חמאס
בגלל הצע קטן של מסכים בעזה. ומצד שני יותר חיילים עם דמנציית נעורים בישראל השקועים
עמוק בטיק טוק, ולעיתים אף מתקשים בזיהוי ידיד ישראלי ואזרח פלסטיני.
לקינוח
רציני? בערך כמו המחקרים שצוטטו. אבל גם לעת
רצינות עוזרים מעט שעשועים.
