כולם יודעים שכאשר מישהו – אדם פרטי, עסק, גוף ציבורי – מבקש להגדיל את הוצאותיו עומדות לו שתי חלופות: להגדיל במקביל את ההכנסות או ללוות כסף למימון ההוצאה. לממשלה היתה חלופה נוספת: היא יכולה להדפיס כסף. מכיוון שהדפסת כסף היא בסמכות הבנק המרכזי, הנוהג היה שהממשלה לוקחת הלוואה מהבנק המרכזי. זה סוג של בלוף שרואי חשבון מתפרנסים ממנו.
היה זה ראש הממשלה, בנימין נתניהו,
שביקש לחסל את האופציה השלישית. הוא הקים ועדה ציבורית בראשות שופט עליון לשעבר
ואיש ימין מובהק שהמליצה להפסיק את הבלוף, לשנות את החוק ולאסור על הבנק המרכזי
להלוות כסף לממשלה. בתמורה לחיסול הבלוף הופקד הבנק המרכזי על שליטה על האינפלציה.
עיריית תל אביב החליטה השבוע להגדיל את
הוצאותיה ומבין שתי החלופות בחרה להגדיל הכנסות בעיקר על ידי העלאת דמי חניה
ותשלומי הורים עבור צהרונים לילדים. לא מפתיע, מאחר ולקיחת הלוואות טעונה אישור
הממשלה ותל אביב ידועה כעיר של חמוצים.
תחזית כפיתרון
הבעיה של תל אביב מתגמדת מול זו של
הממשלה. הוצאות הממשלה גדלו בשיעור ניכר מטעמי צורכי הצבא ומגזר החרדים והמתנחלים
המקופחים. הממשלה החליטה שלא להגדיל הכנסות ולפיכך בחרה לקחת הלוואות. התוצאה: היא
נאלצה לשלם בריבית גבוהה יותר עבור הכסף הנוסף. תוסיפו לזה את קשיי הניצחון המוחלט
ונקבל את "גידול סיכון האשראי" – ביטוי של פיננסיירים שפירושו העלאה
נוספת בריבית שישראל חייבת.
כאן נכנס התעלול הראשון. מאיפה יהיה
כסף להחזיר את החוב התופח? עושים תחזית, שזו מילה נרדפת לנבואה שניתנה לשוטים.
ממשלת ישראל אומרת שההכנסה הלאומית תגדל בשיעור של כ-2% לשנה ואילו סטנדרד אנד
פורס – תאגיד שמתפרנס מנבואות – פוסק 0.5%. ככל שהמספר גדול יותר, כך צפויות יותר הכנסות ממסים – בתיאוריה.
מי מהנביאים צודק? זה כמו לשאול מי
יותר אידיוט. כך או כך תושבי ישראל מתפלגים לשתי קבוצות: הרוב שגילו מתחת ל-75
שייאלץ לשלם את החובות. והמיעוט בני 75+ שכנראה – תלוי בתשלום עבור קבורה - לא ישא
בנטל.
היכן לחסוך
מכאן לתעלול השני. נניח שאת ואתה
בעלי יתרות זכות, כלומר ההכנסות השוטפות גדולות מההוצאות השוטפות. עד היום, ובהנחה
שאתם עצלים, האופציה הנוחה היא להפקיד את הכסף בפיקדון בנקאי. מהחודש הבא תיפתח (?) אופציה נוספת: להפקיד את
הכסף ב"חברת תשלומים". מה זה? מבחינה טכנית זה כמו בנק. אלא שבעוד בנק
נתון לפיקוח של בנק ישראל, חברת תשלומים –לא. למה? ככה זה בתעלולנד.
יותר מזה: חברת תשלומים יכולה להבטיח
למפקידים ריבית קבועה, כמו בנק. ומה יקרה אם לא יהיו לה מספיק הכנסות – מהלוואות
שהיא תיתן מכספי החוסכים? בעוד שבנק ישראל מפקח על הבנקים ולכן אם בנק עושה את זה –
ומפשל – הבנק המרכזי, כמדפיס הכסף הממלכתי, יכול - אבל לא חייב - לספק ביטוח. אבל מי שמפקח על חברת התשלומים אינו בעל
זכות להדפיס כסף ולכן כספי החוסכים בסכנה. כך בנק ישראל במכתב לרשות ניירות ערך.
לעומת זאת יש הטוענים שכל אדם רשאי להשתמש בכספו כרצונו.
ואל לממשלה להתערב בעניין במיוחד כשהיא נותנת למחיר הברוקולי – ירק כשר ובריא - להתנדנד
כשיכור. מה ההבדל? ויש הטוענים כי חברות התשלומים יתחרו בבנקים על כספי החוסכים –
וזה ממש לא יפה.
אז מה עושים? שולחים מכתבים. כלומר
מכתבים עם נבואות מה יקרה אם. וכמו בתעלול
הראשון ברור מי מנצח. כמו בניצחון המוחלט בעזה.
