לקחים מגרמניה

 השבוע נערכו בחירות בגרמניה. שתי המפלגות הגדולות, הסוציאל דמוקרטים והנוצרים דמוקרטים, –איבדו חלק משמעותי מכוחן. המפלגה הליברלית לא עברה את אחוז החסימה. המפלגות בקצוות הימנית והשמאלית – הגבירו כוחן.

במספרים: המרכז קיבל 45% לעומת 61% בבחירות הקודמות.

הנה איפיון שלי של המרכז: מפלגות שאין להן סכסוך עם מה שיש. מי עלה? מפלגות שיש להן אי נחת וביקורת על מה שיש.

תסתכלו על הפוליטיקה האנגלית. לכאורה יש שמאל (הלייבור) וימין (השמרנים). נחזור למשאל העם משנת 2016 בנושא ה־BREXIT, כלומר היציאה מהאיחוד האירופי. השמרנים שבשלטון היו נגד יציאה, ויזמו את המשאל כדי לחסל את האגף הימני־קיצוני במפלגה. הלייבור היו נגד באופן רופס, אבל ראש המפלגה היה בעד ולכן היו נטולי פוזיציה מחייבת לכאן או לכאן. מי הפסיד במשאל העם? שתי הגדולות.


ממשלת בנט־לפיד


בישראל המצב חד עוד יותר. נחזור לממשלת בנט־לפיד־גנץ־ליברמן. היא הוקמה עם "רעיון" אחד בלבד: לנפנף את נתניהו. כלומר כל השאר בסדר במציאות הפוליטית, פרט לראש ממשלה לא ראוי. מפלגת העבודה הצטרפה בקלות גם כי היתה לה מערכת נישואין עם הליכוד בעבר – מה שהוביל להצטמקותה. מרצ, יעני שמאל, נכנסה לממשלה מבלי שהציגה ולוא דרישה אחת מהותית..  בבחירות שלאחר מכן – חוסלה לחלוטין.

בנט, עם היסטוריה ימנית יותר מנתניהו, איבד חברי כנסת לימין הקיצוני עוד יותר ויצא לחופשה של מדיטציה בשתיקה.  ולפי הסקרים שנערכים במקומותינו הקומבינה של אז יכולה להתממש שנית אם יהיו בחירות עתה.

מה שרואים בסקרים האלה זו התחזקות של עוצמה יהודית – מפלגתו הגזענית של בן גביר ששותה מצביעי ליכוד בדיוק כמו שמצביעים בגרמניה העדיפו ימין רציני יותר בשם "אלטרנטיבה". וזה בדיוק מה שמראים סקרים על המצב העכשווי בבריטניה.


הדמוקרטים: העבודה + מרצ


השינוי הנוסף בישראל היא תחייתה של מפלגת העבודה בראשות יאיר גולן שאיחד לתוכה את מרצ (מפלגתו הקודמת) כדי לחסלה סופית. מה יעשו גולן ומפלגתו?

אתמול פורסם מאמר משלו עם הכותרת "הדרך היחידה למיטוט חמאס". איך עושים את זה? ממש לא נסיגה מעזה והסכם הפסקת אש. בעניין הזה דעתו קרובה למעשי הממשלה הנוכחית. מה ההבדל? ללחוץ על מדינות אחרות שינהלו את עזה בשיתוף הרשות הפלסטינית אחרי שצבא ההתקפה לישראל ימוטט את החמאס. מה עם דעתם של תושבי עזה? זה לא מעניין.

מה בקשר לגדה המערבית? במאמר קודם הוא הציע היפרדות אזרחית שמשמעותה העיקרית היא שהצבא נשאר במקומו, הכיבוש במקומו וההתנחלויות במקומן, כולל סיפוח ששטחו טרם הוגדר.

מה שכן יש לו רטוריקה תוקפנית כנגד נתניהו וחבריו. על מה? העברת הכסף לחמאס ו"הימנעות מקידום חלופה שלטונית מתונה ברצועת עזה, והדיפת כל ניסיון ליצירת אופק מדיני".

מהו האופק המדיני? אותה היפרדות אזרחית....


גבולות מדינת ישראל


השימוש במילה אופק חשובה לענייננו. אופק זה לא מקום. זו לא עמדה. אופק זה משהו שלא ניתן להשגה. כל טייס וכל ימאי – שמלאכתם נעשית תוך כדי תנועה - יודעים שאופק לא ניתן להשגה. ככל שנזוז – כך יזוז האופק.

ואם גולן בדעה שונה הוא מוזמן להכניס ל־GPS או לאפליקציית ווייז שלו את המילה אופק – ונראה לאן יגיע.

כל זה בא לומר שאין כאן סיכוי לשינוי מדיניות. לבטח כל עוד לא תקום כאן מפלגה שתדבר תכל'ס על מה בדיוק רוצים להשיג – כפי שהיודו־נאצים במקומותינו עושים, אבל בכיוון ההפוך. רוצים דוגמא קלה לדיון: מה דעת מתנגדי הימין בעניין קיצבאות ילדים? המצב הנוכחי בסדר? מרוצים? דוגמא קשה לדיון: מה הם גבולות מדינת ישראל?



שתפו: