מה מביא צמיחה?

קובעי המדיניות הכלכלית בישראל, מימין ומשמאל, רודפים אחרי צמיחה ובטוחים שהם יודעים איך להשיג אותה • ספר חדש של פרופ' דני רודריק מהרווארד מראה שהמציאות לא כל-כך פשוטה: ההכללות וכללי האצבע (הפרטה, דה-רגולציה, תחרות וכו('   לא תופסים יותר •

נכון שזה לא ממש פופולרי, אבל הרדיפה אחרי צמיחה – גידול בתפוקה הלאומית לנפש – אינה משאת נפש. מה רע, אפילו בישראל של היום, ברמת החיים הנוכחית? קרוב לוודאי שיש מקום לשפר את רמת החיים של חלק לא קטן מהאוכלוסייה. את זה אפשר לעשות, למשל, על-ידי צמצום ברמת החיים של הקצה העשיר של החברה הישראלית. אבל רמת החיים הממוצעת היא בהחלט סבירה. מה גם שתוספת צמיחה כרוכה במאמץ, במאבק ולרוב גם בנזקים: ניצול משאבי טבע, מחסור במים , זיהום אוויר והתחממות כדור הארץ הם כמה נימוקים טובים לא לרוץ אחרי צמיחה.

שתפו:

קרא עוד

נפלאות התבונה

 

 כדי שאפשר יהיה לטעון שתחרות מורידה מחירים, נדרשים כלכלנים להניח הנחה על טבע האדם. הכלכלנים, לפחות אלה שלומדים במוסדות להשכלה גבוהה, טוענים שטבע ההומו-אקונומיקוס הוא להגדיל את התועלת שלו למקסימום.

שתפו:

קרא עוד

מה אומרים המספרים

החרדים והערבים מהווים נטל כלכלי גדל והולך על הרוב היהודי-החילוני ומעכבים למעשה את צמיחת המשק – זו מסקנת עבודה שהציגו ד"ר יעקב שיינין ויריב שגב מחברת „מודלים כלכליים" בכנס הרצליה • הניסיון להתמקד בערבים כאילו הם הבעיה של המדינה מעלה ריח רע כלכלה

 ד"ר יעקב שיינין ויריב שגב מחברת „מודלים כלכליים" הציגו בכנס הרצליה האחרון עבודה שעניינה „ההשלכות הכלכליות של המבנה הדמוגרפי."  המסקנות העיקריות של צמד החוקרים הן שאם הערבים והחרדים היו כמונו, הרוב, אז היתה כאן צמיחה כלכלית אדירה. רמת החיים היתה גבוהה בכחמישית. מאחר ששתי הקבוצות האלה מתעקשות להתנהג אחרת, הנטל על הרוב היהודי-חילוני, הנדרש לקיים את אסופת הבטלנים ההיא, יוכפל בתוך 30 שנה. זה יהרוס את המדינה.

שתפו:

קרא עוד

לא מאמינים לקוקה-קולה

הסיבה העיקרית לכך שהמפעל של קוקה-קולה באשקלון ראוי למענק היא, כך דו"ח הבנק לפיתוח התעשייה,  הערך הרב שהוא נותן הן למפעל עצמו, הן לבעליו והן למדינה. מדובר בהשקעה של 194 מיליון דולר שתמומן על-ידי מענק ממשלתי של 22 מיליון דולר, הון עצמי של 33 מיליון דולר והשאר באשראי. המפעל יעסיק כ250 -  יותר עובדים ממספר המועסקים הנוכחי, ויש לשער שרובם יהיו מאשקלון. עיריית אשקלון תעשה מזה כסף טוב: כמעט מיליון שקל לשנה בארנונה. מדינת ישראל תקבל מסים נטו של 30 מיליון שקל לשנה, אבל זה יקרה רק מ2011-  ואילך. עד אז קוקה-קולה לא תשלם מס חברות.

 הלוואי וזה היה פשוט כל כך:

שתפו:

קרא עוד

מבחן התוצאה

על חומרת הבעיה שיש למדינת ישראל בתחום החינוך יש לא מעט נתונים, שנאספו בשנים האחרונות בידי ד"ר דני בן דוד מאוניברסיטת תל-אביב. הנה תמציתם:

1. במבחני מתמטיקה לבני 13 זכתה ישראל במקום הראשון מבין 12 מדינות מתועשות. זה היה ב.1963- עתה אנחנו במקום ה39- מבין 53 מדינות.

שתפו:

קרא עוד

שרון עוזר לחברים, חברים עוזרים לשרון

לפני כשבועיים החליט ראש הממשלה בפגישה עם שר התשתיות שחברת חשמל לא תרכוש גז מהבריטים אלא תנהל מו"מ עם המצרים • מי שם את השניים להחליט ממי תקנה החברה גז? ואיך מרשה לעצמו אלי לנדאו, יו"ר החברה, לפגוע באינטרסים של החברה כדי לתמוך בעמדת ידידו שרון?

 לפני כשבועיים קיימו ראש הממשלה ושר התשתיות פגישה שזכתה להדים רבים. הנושא: האם חברת החשמל תרכוש גז טבעי מהבריטים, שהם בעלי זיכיון בשדה פלשתיני, או ממצרים. בסופה של הפגישה דווח כי אריאל שרון הכריע כנגד דעתו של יוסף פריצקי וקבע כי חברת החשמל תנהל מו"מ מזורז עם נציגי הספק המצרי.

 אף אחד מאלה שהתייחסו לנושא לא נדרש לשאלה הבאה: מה זה בכלל עניינם של שרון ופריצקי? האם כאשר חברת החשמל קונה מנוע לייצור חשמל, או פחם – האם גם אז נדרשת החלטה של צמד השרים?

 ח"כ גלעד ארדן,  מתנגד חריף להצעה לרכוש גז מבריטיש גז, טען לנימוקי ביטחון. לארדן די ברור שאם הפלשתינים עושים לנו פיגועים, על אחת כמה וכמה שיסגרו לנו את שיבר הגז. ארדן בילף. הגז הבריטי לא שייך לרשות הפלשתינית, בניגוד לגז ממצרים שכן שייך לממשלה שם (שבינתיים מונעת מאיתנו את שירותי השגריר בישראל;(  צינור הגז שייצא מהשדה מול עזה יעבור ישירות לאשקלון; ומה שחשוב מכול: עזה תקבל גז מאשקלון. לכן אם בתעלול בלתי ידוע הפלשתינים יסגרו את הגז שאינו שלהם, הם יסגרו את הגז לעצמם.

 אגב, אם יש לישראל נימוקי ביטחון בנושא הגז, הם מחייבים שישראל קודם-כול תקנה גז ממצרים ומפלשתין, ורק לאחר מכן תנצל את הגז הישראלי מול חופי אשדוד. דווקא הגז הישראלי ראוי שיישמר לימים שבהם יהיה אמברגו גז על ישראל.

 נימוקי ביטחון באספקה הם בדיוק הנושא היחיד שלגביו יש לשרון ולפריצקי מה לומר ומה להחליט. סעיף )4א) לחוק החברות הממשלתיות מאפשר לממשלה, באישור ועדת הכספים של הכנסת, לקבל החלטה שאינה עולה בקנה אחד עם האינטרסים של חברה ממשלתית. הממשלה, כבעלת מניות,  יכולה לפעול באופן דומה באסיפה הכללית של בעלי המניות.

 שרון ופריצקי לא באמת עסקו בביטחון. הם עסקו בכסף ובפוליטיקה שמסביבו, משהו שאינו בסמכותם. מה תעשה חברת החשמל, עם מי היא תעשה ואיך – כל ההחלטות האלה אסורות לחלוטין על השרים. אלא אם בכוונתם לכפות החלטה מכוח חוק החברות הממשלתיות או האסיפה הכללית של בעלי המניות.

 פריצקי מפטר

 שרון כבר הוכיח שהוא מזלזל בחוק. ראש הממשלה התקשר למנכ"ל משרד התחבורה כדי לעזור לחברים שלו,  שהמנכ"ל אמור לפצותם על הפקעה. שרון, בתגובה, חושב שהוא בסדר: מה לא בסדר בלעזור לחברים שביקשו סיוע רק כדי להיפגש עם המנכ"ל? מה שכמובן לא מסביר מדוע טלפן פעמיים למנכ"ל, סלמן בן ציון, כפי שהעידו חבריו בני משפחת מלמוד.

 על זה העיר ב. מיכאל במוסף לשבת ביום שישי האחרון כי על שיחות טלפון מהסוג הזה הועמד אריה דרעי לדין, והורשע.

 למי שחושב שאין כאן הפרת אמונים, הנה סיפור על החבר של החבר של אריאל שרון, טוני בלייר. לבלייר יש חבר, פיטר מנדלסון. בעת שמנדלסון היה שר הוא טלפן למנכ"ל משרד הפנים וביקש שייפגש עם ידידו, איש עסקים, שביקש אזרחות בריטית. כשהתפרסם הדבר, מנדלסון התפטר.

 אבל פריצקי? הוא הרי עורך-דין שמבין חוק. מרוב הבנה לקויה הוא הודיע לפני כחודש על פיטוריו של מנכ"ל מקורות, עמוס אפשטיין. איך יכול שר לפטר מנכ"ל של חברה? הוא לא יכול. אבל פריצקי הודיע, וגם הודיע מי יחליף את אפשטיין. חוץ מההודעה, לא קרה דבר.

 פריצקי ניסה לכופף את המצב לפי רצונו. כשהוא רוצה להיפטר מאפשטיין, הוא מודיע – בניגוד לחוק – על פיטוריו. כשהוא רוצה שחברת החשמל תקנה גז מבריטיש גז – שוב בניגוד לחוק – הוא מתיישב לדבר עם אריאל שרון.

 לנדאו עוזר

 אבל זה לא סוף הסיפור. כי האיש הרע באמת בסיפור הזה הוא אלי לנדאו, יו"ר חברת החשמל. לנדאו מונה לתפקידו בזכות קשריו עם שרון. זה לא כבר הוא פרסם ב"מעריב" מאמר שבו הגן על הטלפונים של ראש הממשלה למנכ"ל משרד התחבורה בעניין כספי ההפקעה.

 נראה כי לנדאו, בדרכו להגן על עמדות שרון, פוגע באינטרסים של חברת החשמל. לחברת החשמל יש אינטרס אחד בפרשת הגז: שיהיו כמה שיותר ספקים שימכרו לה גז במחיר נמוך ככל האפשר. לפני כשנתיים וחצי עשתה החברה מעין מכרז ובו זכו המצרים, שהציעו את המחיר הנמוך ביותר. ים תטיס, ספקית גז מישראל, יצאה שנייה, ולימים השוותה את המחיר למחיר המצרי. בריטיש גז הגיעה שלישית.

 מאז התבררו שני דברים מרכזיים: חברת החשמל מתקשה להתחייב לרכוש גז כל עוד אין תשתית להולכתו, ומצרים מאוד שמחה לא למכור לנו גז. פריצקי בדק, לדבריו, את הנושא לעומק ומצא שהמצרים לא מוכנים להתחייב.

 כשהתברר שמצרים מגמגמת, הסכימו הבריטים למכור  גז במחיר המצרי. בסתיו שעבר נעשה מהלך נוסף: הממשלה אישרה לחברת החשמל להניח את כל תשתית הולכת הגז. וכרגיל אצל שרון, ההחלטה הזו התקבלה בניגוד לחוק הגז, שקבע שלחברת החשמל אסור לעשות כן.

 חברת החשמל נכנסה במרץ לפרויקט. הבה נזכור: לה יש את האינטרס העיקרי ברכישת גז. גם מפני שהוא נקי וזול, גם מפני שהיא כבר השקיעה בהמרת מנועי הדלק שלה לגז, גם מפני שרשות החשמל הבטיחה לה חלק מהרווח. היא חתמה חוזים עם שני גופי תכנון ואף החלה במכרזים על התשתית. רק דבר אחד פעוט לא הגיע לכדי עיסקה: ספק גז שני ושלישי.

 הטענה היא שחברת החשמל לא יצאה למכרז כי אלי לנדאו ידע שהתוצאה תהיה שהבריטים יזכו, כי המצרים מגמגמים. גם אם זה לא נכון, קשה להבין איך כל פרויקט הגז היה כבר בסתיו שעבר בידי חברת החשמל ורק בחירת הספק השני של גז נשארה תלויה באוויר. דירקטוריון חברת החשמל מעל בתפקידו.

 הסיבה לכך היא שלנדאו ידע כי שרון מתנגד לגז הבריטי-פלשתיני, והוא עשה כל שביכולתו כדי שגז כזה לא יסופק. בין השאר על-ידי מיחדול כל החלטה בנושא הספק השני. כמובן שההחלטה הזו שיחקה בעיקר לידי הספק הישראלי, ים תטיס.

 באביב עשתה הממשלה שטות נוספת: היא הוציאה את פרויקט תשתית הגז מידי חברת החשמל והעבירה אותו לחברה ממשלתית. זה, כמובן, ידחה את אספקת הגז בשנה לפחות. אבל זה עזר לחברת החשמל שלא לקבל החלטה ממי לקנות גז. כי מהאביב האחרון אין לחברה מושג איך יגיע גז לתחנות הכוח בואדי מילק, בתבור וברמת-חובב.

 במצב הזה סביר היה להניח כי חברת החשמל תצא מהמשחק. אבל לא. אחרי פגישת שרון-פריצקי, שבה נכחו גם ראשי חברת החשמל, הודיעה החברה כי היא תמלא אחרי החלטת השרים (שכאמור התקבלה ללא סמכות) ותנהל מו"מ עם המצרים. לפתע, בניגוד מוחלט למה שנאמר על-ידי ראשי החברה כל השנה האחרונה, על אף שאין להם מושג איך הגז ינוע, הם מוכנים לנהל מו"מ על רכישתו.

 חשוב לציין משהו ייחודי לעסקי הגז: הצרכן, במקרה הזה חברת החשמל, מתחייב לשלם עבור הגז גם אם הוא לא רוכש אותו. אם, בדרך נס, יתרצו המצרים ויסכימו למכור גז, יש סכנה גדולה שחברת החשמל תתחיל לשלם לפני שיהיו צינורות שבהם הגז יוכל לזרום.

12.9.2003

שתפו:

קרא עוד

בריאותן של עקרות הבית

 על אף החוק החדש שנכנס לתוקפו היום, לא ייגבה מס בריאות מעקרות בית. הממשלה הציעה לכנסת לגבות מס כזה בסכום המינימום, שהוא 83 שקל בחודש. ועדת הכספים, ביוזמת ח"כ אלי אפללו (ליכוד,( הקטינה את הסכום ל60- שקל. המוסד לביטוח לאומי לא ערוך לגבות את המס החדש, ובימים אלה נדונה האפשרות לבטל את המס לחלוטין, ובמקומו להקטין את נקודות הזיכוי במס הכנסה לאדם שאשתו אינה עובדת.

דילמה לא נעימה: צריך לבחור בין שתי רעות – העלאת מס הבריאות או העלאת מס ההכנסה. לכאורה מדובר באותו סכום כספי כולל – כ350- מיליון שקל בשנה – השאלה מה עדיף?

שתפו:

קרא עוד

אולמרט מתנדל"ן

המלצות ועדת נסים – לאפשר למי שכבר החל בהליכי הפשרת קרקע חקלאית ליהנות מההטבות המופלגות – עושות צחוק מפסיקת בג"ץ בנושא הקרקעות • נראה שגם היועץ המשפטי לממשלה חושב כך • אבל לשר הממונה על מינהל מקרקעי ישראל, אהוד אולמרט, זה לא אכפת

 בטעות קראו לזה הקרב בין החקלאים לקשת הדמוקרטית המזרחית. הטעות היתה כפולה: ראשית, לצד הקשת המזרחית התייצב גם היועץ המשפטי לממשלה, שהסכים כי ההטבות שנותן מינהל מקרקעי ישראל לחקלאים על הפשרת קרקעות הן מופרזות לחלוטין. שנית, בצד השני לא היו חקלאים כי אם מתנדל"נים. כל הסדרי הקרקע שנדונו בעקבות עתירת הקשת לא עסקו בחקלאים. מי שהוא חקלאי ומבקש להמשיך להיות חקלאי איננו צד לדיון על הקרקע.

 הפרשה התחוללה בגלל חקלאים שהחליטו לעשות הסבה מקצועית – לפרוש מחקלאות לתעסוקה נדל"נית. במקום לפנות לקורס הכשרה מקצועית, הם ביקשו, וקיבלו, מיליונים מהקופה הציבורית. מעולם לא היתה הסבה מקצועית כל-כך יקרה.

 כשבג"ץ נתן את פסיקתו בעניין, כולם חשבו שהוא שם לזה סוף פסוק. אבל מתברר שמעטים חשבו אחרת, למשל אהוד אולמרט, ממלא מקום ראש הממשלה.

 בג"ץ פסק שיש להפסיק את זרם המיליונים למתנדל"נים. לגבי אותם אלה שעניינם כבר מצוי בהליכים, קבע צוות בין-משרדי בראשות היועצת המשפטית של המינהל, רחל זכאי, כללים שהיו מוסכמים גם על היועץ המשפטי לממשלה. הממשלה לא אהבה את ההמלצות האלה והקימה ועדה "ציבורית."  בראשה הועמד שר האוצר לשעבר, משה נסים ,והמסקנות, ראו זה פלא, היו כצפוי: כמעט כל מי שהגיש בקשה להתנדל"ן לפני שניתנה פסיקת בג"ץ – יזכה למיליונים כאילו בג"ץ לא פסק את אשר פסק.

 להמלצה הזו היה מתנגד אחד – אבי גפן, סגן הממונה על התקציבים באוצר. אבל עמדתו של גפן לא ממש נלקחה ברצינות בלשכת השר הממונה על מינהל מקרקעי ישראל, אהוד אולמרט, והוא זימן לאתמול דיון בהמלצות ועדת נסים.

 בינתיים נעשו כמה תרגילים. באתר האינטרנט של מינהל מקרקעי ישראל התפרסם ב1-  ביוני על הדיון שנקבע לאתמול. גם דו"ח ועדת נסים פורסם באתר, אלא שמהדו"ח נשמטו ההסתייגויות של גפן. אפשר היה לחשוב שההסתייגויות הגיעו ברגע האחרון ולא הספיקו להכניס אותן. אלא שגפן כתב אותן ב19- במאי. היה די זמן, אבל, כנראה, לא די רצון.

 דוברת המינהל טוענת לטעות טכנית. שיהיה. כך או כך, היה מי שהביע תמיהה על הפרסום הסלקטיבי וזה עבד:  שלשום, יום לפני הדיון, יכלו כל קוראי האתר ללמוד גם מה חושב גפן.

 גפן מסביר מדוע ועדת נסים עשתה צחוק מבג"ץ: "בחתימת מינהל מקרקעי ישראל על התוכניות (להסבת קרקע מחקלאות לנדל"נות – ג"ע) נכתב במפורש כי 'חתימתנו הינה לצורך תכנון בלבד, אין בה משום הסכמה למימוש התוכנית על-ידי היזם או כל אדם אחר, אין בה כדי להקנות זכות ליוזם התוכנית או לכל בעל עניין אחר בשטח התוכנית."'...  קל להבין מכאן, שאם קיבוצניק התכוון להתנדל"ן ואף הוציא על כך כספים מרובים, הוא ידע כי מה שהמינהל מרשה זה רק לתכנן. לכן, לפי ההיגיון הזה, מי שהחלטת בג"ץ מצאה אותו באמצע, לכל היותר זכאי להחזר הוצאות על התכנון. כסף קטן, ולא גרוש יותר.

 לא כך הבינו שאר חברי ועדת נסים. הם כתבו שלמתנדל"נים מן העבר מגיע כסף גדול. אולמרט החליט להעלות את המסמך הפגום שהוציאה הוועדה על סדר יומה של מועצת מינהל מקרקעי ישראל מבלי לבדוק בציציות. על אף שהוא משפטן בהשכלתו, הוא לא טרח לבדוק אם ההמלצות עולות בקנה אחד עם פסיקת בג"ץ. יש בממשלה כתובת אחת לבירור השאלה: היועץ המשפטי לממשלה. מדוע אולמרט נזהר מייעוץ משפטי שכזה? כנראה כדי לרצות את אדונו. כל מי שמקורב לעניינים האלה יודע שראש ממשלתנו די אדיש לקיצבאות זיקנה, אבל לעומת זאת מגלה התעניינות מופלגת בנושאי קרקע ומים. רעי לב קושרים את ההתנהגות הזו עם רכושם הקרקעי של אריאל שרון ומשפחתו.

 אולמרט גם לא השתכנע ממכתב שקיבל מהקשת הדמוקרטית. זו הביעה התנגדות חריפה להמלצות, וטענה כי יש לקיים דיון ציבורי בנושא ולדחות את הדיון שנקבע לאתמול. גם היועץ המשפטי לממשלה לא עצר אותו. אליקים רובינשטיין כותב מה שכל אדם אחר (חוץ מאולמרט) היה רואה: "נוכח הפער הגדול בין ההמלצות הכלולות בדו"ח ועדת נסים לבין המלצות הוועדה הבין-משרדית [...] שהיו מקובלות עלי... כמצוות בית-המשפט הגבוה לצדק הדיון [...] יידחה."

10.6.2003

שתפו:

קרא עוד