כמה ראוי לשלם למנהל הכללי של גוף עסקי? עד לפני כ30- שנה הנוהג היה לשלם שכר גבוה בתוספת בונוס על רווחים. צורת התשלום הזו הניבה שורה של טענות, שלפיהן המנכ"ל דואג לעסק אבל לא לבעלי המניות שלו. נוצר דרג מנהלים שעשה בעסקים כרצונו, ובעלי המניות לא ראו החזר נאות להשקעתם.
חכמי הדור ההוא עשו את חשבון הכיס ומצאו פתרון: תמריץ המתבסס על מחיר המניות. לרוב מדובר באופציות - הסכם המאפשר למנכ"ל לרכוש מניות של העסק במחיר מופחת במיוחד. כך הוא יתומרץ להביא למירב את מחיר המניה, כי אז יוכל למכור אותה ברווח גדול. הוא ייהנה וגם המשקיעים במניות ייהנו. יופי של סידור.
מאז יש גידול משמעותי בתמורה שמקבלים מנהלים. לא מיותר לציין, כי השיטה החדשה יצרה תמריץ להונאה המודרנית, שבה מנהלים משנים את המועד בו "קנו" את המניות, כדי לייצר לעצמם עוד רווח. קובי אלכסנדר הוא אולי המפורסם במנהלים שרשויות הפיקוח מחפשות להביא לדין. כמה טוב שמדינה נאורה כמו נמיביה נתנה לו מקלט כלכלי.
בשנים האחרונות נוצר מעמד חדש של מנהלים. בספרות המקצועית הם מכונים סופרסטארים. מדובר באותם מנהלים שאנו פוגשים בכינוסים מפוארים, על שערי שבועונים נוצצים, וכמובן במדורי הרכילות העסקית, שהם חלק חשוב מהתקשורת של הימים האלה. כאשר מנהל התזמורת הפילהרמונית של תל אביב ביקש להודות לאחד מגדולי התורמים, נוחי דנקנר - אחד הסופרסטארים האלה - כמה ממנויי התזמורת התקוממו וקראו בוז. קריאות הבוז זכו לביקורת מאותו מנהל: איך זה שהקהל לא מבין את התרומה האדירה של דנקנר להוויה התרבותית הישראלית. על תרומה בסתר הוא לא שמע.
והיה לנו סופרסטאר אחר, ממשפחת עופר הצנועה, שביקש לתרום למוזיאון תל אביב ובלבד שהמוסד הציבורי ייקרא על שמו. גם כאן הציבור רגש וקצף, והמוזיאון ויתר על הכבוד והתרומה.
האם הבוז במקומו? על כך יש מחלוקת. יש החושבים כי ראוי להודות לפילנטרופים בקול תרועה גדולה, כי בלעדיהם לא תהא כאן תרבות. יש החושבים כי הפילנטרופים בסך הכל "תורמים" את שראוי היה לקחת מהם כמס. התרומה, לשיטתם, אינה אלא המחיר שהסופרסטאר משלם כדי שהמס השולי לא יהיה היכן שראוי שיהיה.
כלכלנים, שבורחים מוויכוחים ערכיים כאלה, הלכו לבדוק משהו הרבה יותר צנוע: האם הסופרסטאר הכלכלי טוב לכלכלה.
פול סמואלסון, מטובי הכלכלנים המודרניים, כתב על פריונם של סופרסטארים אחרים: זוכי פרס נובל. מה הם עשו אחרי שזכו? "נאדות נפוחים" ,"מטיפים" ו"מעוקרים" הן מקצת המילים שבהן השתמש.
אולריקה מלמנדייר וג'פרי טייט, פרופסורים לכלכלה ומינהל עסקים מקליפורניה, פירסמו בחודש שעבר מחקר על העסקים שבראשם עומדים כוכבי הכלכלה . החוקרים השוו בין המנהלים הנוצצים זוכי התארים ") המנהל המוצלח" ,"המנהל המוערך(" לבין מנהלים מוצלחים אחרים. למעשה, הם ניסו לבודד את השפעת הסופרסטאר.
" מצאנו כי מנהלים עם תארים מניבים תוצאות עסקיות פחוּ תות במשך שלוש שנים לאחר שזכו בתואר - הן בהשוואה למה שהיה צפוי מהם והן בהשוואה למקביליהם. . . אם משווים תשואה לעסקים, הביצוע של הסופרסטארים נמוך ב. "15-26%-
מה שכמובן לא רלוונטי כלל ועיקר לתמורה שמקבלים כוכבי הכלכלה " :על אף הירידה בביצועים, התמורה שמקבלים המנהלים הנוצצים גדלה משמעותית באותן שלוש שנים. "
מקצת ההסברים: המנהלים הנוצצים מבלים הרבה, מופיעים הרבה ומפטפטים עצמם - ומטיפים לנו - לדעת. אפשר להאשים את התקשורת. היא הרי זו שבונה כוכבים. ואפשר גם להיזהר: אם תמונת המנכ"ל של עסק שאתה מושקע בו מופיעה על גיליון סוף השבוע - תמכור.
10. 7. 2008
