חכמות ומפסידות

איך ייתכן שהנשים – שמהלידה ועד האוניברסיטה מצליחות יותר – מפסידות לעמיתיהן הגברים במבחן השכר

 מה שידווח להלן הוא סיפורו של קרב. לאנשים בעלי השקפות שמרניות, לגברים ואנשים דתיים יש נטייה לראות את יחסי הגברים-נשים כאידיליה. אלא שהאידיליה הזו היא ניסיון להצדיק את הקיים – את אי השיוויון והאפליה ביחסים שבין המגדרים. החיים האמיתיים נראים יותר כמו הסיפור על מאבקה של עובדת במכרה בארצות הברית, המגולל ב"ארץ קרה" ( North (Country  סרטה של הבימאית ניקי קארו המוצג בימים אלה בבתי הקולנוע. מומלץ, במיוחד למי שמתעצל בקריאת מאמרים מעצבנים.

 תיאור היחסים בין המגדרים כקרב אינו המצאה מקומית או מקורית. הגנטיקאי האנגלי בריאן סייקס (1)  מנסה להראות כי המבנה הגנטי כולל בתוכו קרבות בין הכרומוזום הזכרי (Y) לבין הגן המיטוכונדרי – זה העובר בתורשה מדוייקת מאם לבתה. לחובבי הפיקנטריה הנה דוגמה אחת להשערה גנטית שמעלה סייקס. הגבר ההומוסקסואל הוא תוצר של הקרב הגנטי, בו הגן המיטוכונדרי מנצח את הכרומוזום הזכרי ויוצר העדפה הומוסקסואלית אצל בנים ילודים – במטרה להקטין לידת בנים זכרים בעתיד.

 הנה המספר הראשון. על כל 100 בנות שנולדות, נולדים 106 בנים. מהי פרשנות אפשרית לממצא כל כך מוזר? יש הטוענים כי ריבוי הבנים "נוצר" כדי לפצות על העובדה שיותר מהם נקטלים בבחרותם בציד מזון של העת העתיקה או במלחמות של העת החדשה. ואכן בגיל הפוריות נוצר שיוויון פחות או יותר. אבל ההסבר הזה מייחס לגנטיקה כושר נבואי שעד עתה לא אותר בידי איש.

 הסבר אחר, כזה שבכלכלה הוא מובן לכל נפש, מייחס ערך גבוה יותר למה שהוא נדיר יותר. הנדירות היחסית של בנות היא ההוכחה שנשים "שוות יותר:" די במיעוט מהן כדי לקיים את המין האנושי. לטענה כי נקבות "מוצלחות" יותר מזכרים יש ביסוס רב למדי. אצל אחד מסוגי הלטאות במדבריות מערב ארה"ב אין בכלל זכרים. הנקבות מתרבות ללא צורך בזכר. גם שיבוטה של הכבשה דולי נעשה ללא סיוע של זכר. לעומת זאת, אין בטבע זכרים המתרבים מעצמם. בעולם האולטימטיבי, יש מי שטוען, הזכרים בכלל מיותרים. ואם יש בהם צורך כלשהו – זו טענה שמעלה סייקס – הרי הוא רק במטרה להקטין את ההסתברות למוטציות גנטיות שליליות. אם תמצא דרך – הכבשה דולי היא הוכחה שאנו עדיין רחוקים – לשיבוט מוצלח – לזכרים תהיה בעיה להצדיק את קיומם.

לא פחות "ריאליות"

 המספר השני בכתבה הזו מופיע בעת תעודת הבגרות. השנתון הסטטיסטי מספק מידע על שיעור בנים ובנות שמקבלים תעודה כזו במקצועות השונים. רבים מאיתנו בדעה שמאז ומתמיד בנות טובות בספרות ובמקצועות "הומניים ."ואילו הבנים, גברים שכמותם, ב"ריאליים."

 אין בסיס לטענה כי בנים חזקים יותר במקצועות ריאליים. בנים בכלל לא מוצלחים יותר. אם כבר מתעקשים למצוא שיטתיות בנתונים האלה, הרי שהבנות מוצלחות יותר. הן היו מצליחות עוד יותר אלמלא התחרות שכופים עליהם הגברים.

 ראש עיריית אום אל פחם, האשם עבד אל-רחמאן, הוא חבר בתנועה האיסלמית. ככזה הוא ביקש להקים בית ספר נפרד לבנות, אך נתקל בהתנגדות משרד החינוך. לבסוף, באמצעות רשת עמל, נפתח בית הספר. מאז השתפרו הישגי הבנות ללא הכר.

 מדוע? הדתיים מאמינים שהישגי הבנות הן תוצאה של יישום ההלכה הדתית. ד"ר אורי גניזי (5) מהטכניון וחברותיו למחקר מצאו כי מה שפוגע בהישגי הבנות זו התחרותיות שמביאים הבנים. מן המפורסמות הוא שבנים עדיפים על נשים בכושר גופני. 140 תלמידי כיתה ד'  מרעננה התבקשו להשתתף בריצה של 40 מטר. כל ילד וילדה רצו בנפרד. לאחר מכן התחרו בזוגות שנבחרו על פי זמן שווה בריצה הראשונה. מפתיע ללמוד כי בריצה לבודדים (ובודדות) הזמן הממוצע היה דומה 7.67 –  שניות, עם יתרון קל וזניח, לבנות. ללא תחרות אין פער ביכולת.

ככל שמתקדמים בסולם הניהולי הנשים "בורחות" מתחרות. הן מעדיפות לא להשתתף בתחרות, על אף שבהעדר תחרות הן מצליחות כמו הגברים .. כל זה התהפך במצב של תחרות. הבנים רצו מהר יותר, והבנות לאט יותר. מי שרוצה יכול להגיע למסקנה כי התחרות – לא רק בספורט כי אם גם בכלכלה – היא המצאה גברית שנועדה לשמר את מעמדם העדיף.

גניזי: "משרד פירסום שמחפש קופירייטר מפרסם מודעה ,ולמכרז ניגשים 20 מתמודדים. איך המשרד בורר בין המתמודדים? התשובה: מבחנים בהם מעמידים את המתמודדים בתנאי תחרות....אם אנחנו צודקים במסקנות המחקר אזי שוק העבודה, באמצעות תחרות, מעדיף את מי שמצליח במבחנים, ואלה הם הגברים....משרד הפירסום לא יקבל את הקופירייטר היצירתי ביותר. הוא יקבל את הגבר שהצליח במבחן כלשהו." 

רוב נשי בדוקטורט

עתה נעבור מהתיכון לאוניברסיטה. שוב הנשים מצליחות יותר .גם במבחני הכניסה לאוניברסיטה הבנות – יהודיות וערביות כאחד – מצליחות יותר. הנה המהפך בין בוגרי תואר ראשון באוניברסיטה: לפני 30 שנה  55% מהבוגרים היו בנים. ב2004- שיעור הבנים ירד למיעוט של .45% בלימודי תואר שני  שיעור הבנות עלה משליש ל.57%- בתואר דוקטור כבר יש רוב נשי, אחרי שלפני 30 שנה הן היו רק רבע מהבוגרים .

   בסרט "ארץ קרה"  מתואר מאבקה של ג'סי איימס להשתלב בעבודה במכרה במינסוטה נוכח ההטרדות המיניות הקשות שספגה. מהסרט עולה ההתנהגות המבישה של האיגוד המקצועי (שרובו גברים) בהתנגדות להעסקת נשים במכרה, בהגנה על מטרידים מיניים, ובהאשמת הנשים כאילו "הן מבקשות את זה" ו"כך זה מימי אדם וחווה."

  כאשר איגוד מקצועי חובר למעסיקים באפלייה כנגד נשים יש משמעות מיוחדת לנתוני  שיעור הנשים והגברים בכוח העבודה. ב 1955- רק כרבע מהנשים היו בכוח העבודה. עתה זה מגיע לכמחצית. כל זה על אף שבחברה הערבית בישראל (כחמישית מהאוכלוסייה) יש הטיה תרבותית, וכפייה משפחתית-דתית, נגד עבודה של נשים מחוץ לבית. לעומת זאת, יותר גברים עוברים לבטלה,  ושיעור ההשתתפות שלהם בכוח העבודה הישראלי ירד מ80%-  ל.60%-

נמנעות ממשא ומתן

 הדברים האלה לא משתקפים בשכר. כאן נקטע רצף ההצלחה הנשי. כאשר משווים נשים בעלות השכלה יסודית לגברים שלהם אותה השכלה הרי הגבר משתכר 54%  יותר בשכרו החודשי ו11%-  יותר בשכרו לשעה (כרגיל גברים עובדים יותר שעות.(  ועוד: פער השכר גדל ככל שההשכלה עולה.

מדוע?

 אחת התשובות היא שכר המינימום. שכר המינימום הקבוע בחוק הוא המגן העיקרי של נשים מפני הפחתת שכר שהיתה נוצרת בתנאי תחרות רגילים. תמוה מדוע פוליטיקאיות כמו ציפי לבני, לימור לבנת, גילה גמליאל, ענבל גבריאלי, גילה פינקלשטיין, נעמי בלומנטל, לאה נס ורוחמה אברהם הצביעו בעד הקפאת שכר המינימום ב– 2002-מכשיר ההגנה המרכזי על שכר נשים.

 ובכל זאת: מה מסביר את העובדה שלדוקטוריות שכר נמוך מדוקטורים, שמנהלות משתכרות פחות ממנהלים?

 מיוריאל נידרלה, שותפתו של גניזי למחקר האתלטיקה המגדרי, וליסה ווסטרלונד (2)  תהו איך זה שרק 2.5% מכלל המנהלים הבכירים הן נשים. התשובה, כמו במבחן האתלטיקה, היא בתחרותיות.  זו גוברת ככל שמתקדמים בסולם הניהולי – ונשים "בורחות" מתחרות. הן מעדיפות לא להשתתף בתחרות, על אף שבהעדר תחרות הן מצליחות כמו הגברים.

 בעוד שניסוי האתלטיקה נעשה בילדים, נעשה ניסוי אחר אצל בוגרים כאשר התמורה היא הישגיות. גברים, פי שניים מנשים, בוחרים באופן מובהק להתמודד בתנאי תחרות. הנשים בורחות מתחרות גם כאשר הן מוצלחות. גברים נמשכים לתחרויות גם כאשר אינם מוצלחים. שוק עבודה תחרותי, הקפיטליזם המודרני, נותן העדפה ברורה לגברים. גם ללא-יוצלחים ביניהם.

 לדעת החוקרות הנטייה של נשים להימנע מתחרות, והלהיטות של גברים לתחרות בשוק העבודה, היא ההסבר לממצא ממחקר שהתפרסם ב.2003- אז טענו שני חוקרים כי פערי השכר בין המגדרים הם תוצאה מהעובדה שנשים אינן אוהבות לנהל משא ומתן. אם מסתכלים על משא ומתן על שכר כעל  "תחרות" ראש בראש – ההסבר שנשים נמנעות מתחרות, מסייע להבין מדוע הן נמנעות ממשא ומתן על שכר, ומסתפקות בשכר נמוך.

 האם קיימת אפלייה מודעת נגד נשים, בעיקר כנגד מנהלות בכירות? ג'סטין וולפרס (3)  בדק זאת באמצעות התנהגות שווקי ההון. מחקרים הראו כי מחירי המניות בבורסה משקפים גם את היכולת של המנהלים הכלליים. מינוי של מנהל בעייתי מפחית בערך המנייה, ולהפך.  אם שוק המניות מפלה נשים, נמצא כי מחירי מניות של חברות בניהול נשי נמוכים יחסית.  וולפרס עצמו מצא כי אנליסטים – אנשי מקצוע המפרסמים המלצות על ניירות ערך – טועים באופן עקבי לגבי ניירות ערך של חברות בניהול נשים. הטעות גדולה יותר אצל אנליסטים גברים מאשר אצל אנליסטיות.

 המחקר של וולפרס בדק 1,500  חברות הכלולות ברשימת סטנדרד אנד פור ב15 - השנה האחרונות. במדגם היו 4,175 מנהלים כלליים ו64-  מנהלות כלליות. לטענת החוקר שוק ההון האמריקאי מעריך " הערכת חסר" חברות בניהול נשים. השווקים "מאמינים" (זו פרשנות למחיר ניירות הערך)  שניהול נשי מביא תשואה נמוכה יותר להשקעה. לטענת וולפרס השוק טועה (בפועל לא היו פערי רווחיות,(  אם כי נותר ויכוח מסויים על טיב הסטטיסטיקה. לא הכל מסכימים כי פערי השכר הם כשל. לנשים מגיע שכר נמוך יותר בגלל שהן חיות יותר שנים.  רק שהן נפטרות מטיפול בילדים. בגיל מבוגר הן נפטרות מטיפול בתינוקות המגודלים הקרויים גברים שהולכים ,יחסית מהר, לעולם שכולו טוב. השכר הנמוך, לפי הגישה הזו, הוא תשלום שנשים משלמות עבור ההנאה בחיים אחרי מות הגברים.

וברצינות: להדס מנדל ומשה סמיונוב (4)  הסבר מעניין. לטענתם הסיבה לפער שכר מגדרי היא אי שיוויון בחלוקת התפקידים בתוך המשפחה. כאשר אשה "נדרשת" לטפל בילדים, לנקות ולבשל וגם לעבוד – משהו צריך להיפגע. במקרה הרגיל הקריירה נפגעת, דרך שכר נמוך.

הדרך לפתרון שמציעים החוקרים די קלה. תנו לגברים תמריצים ל"מלאכה משפחתית."  מקום לתת לאשה הטבה למעון יום לילדים, תנו אותה לגבר. במקום לתת לאשה חופשה שלאחר לידה – היא תנתן, אחרי חודש-חודשיים, רק לגברים. במקום לתת לאשה "זכות" לעבוד שעה אחת פחות מגבר – זה מה שניתן, בשרות הציבורי, לנשים עם ילדים – תנו את ההטבה לגברים. הרעיון מבריק: מערכת התמריצים, שנועדה לסייע לנשים, קוברת אותן בעבודות משפחתיות ופוגעות ביכולתן בשוק העבודה. אז תנו לגברים את התמריצים – שכר הגברים ירד, ושכר הנשים יעלה.

ואי אפשר בלי עוד מסקנה שעולה מהסרט "ארץ קרה." בענייני שכר אין תחליף לאיגוד מקצועי הוגן ולסולידריות בין עובדות. רק כאשר כמה נשים חברו יחד, הצליח מאבקן לשיוויון. לבד – אין לאף אחת סיכוי.

Economics, August 2003.Gender Differences. Quarterly Journal of Performance in Competitive Enviorments: (5) Uri Gneezy, Muriel Niederle & Aldo Rustichini: Cross-National Comparative Analysis. November 2004.Policies & Gender Earnings Inequality: A (4) Hadas Mandel & Moshe Semyonov: Family January 2006.Stock Returns and CEO Gender. NBER WP 11989.(3) Justin Wolfers: Diagnosting Discrimination: NBER WP 11474, July 2005.Competition? Do Men Compete Too Much? Lise Vesterlund: Do Women Shy Away from (2) Muriel Niederle & & co,  2004 (1) Bryan Sykes: Adam’s Curse. w.w.Norton   

7.3.2006

שתפו: