בנימין נתניהו התנצל לפני העניים על שפגע בהם במהלכים הכלכליים שיזם כשר האוצר. התנצל, והסביר כי לא הייתה ברירה. הוא מטעה. בהחלט הייתה ברירה, ותמיד יש. דוגמה אחת: להמיר את הקיצוץ בקיצבאות בקיצוץ בסלילת כבישים מחוץ לשטחה של המדינה. נתניהו בחר בפגיעה בעניים כחלק מתהליך חינוכי שהוא מאמין בו. עכשיו יש בחירות, והוא שר שירים אחרים.
שיהיה. טענת האין ברירה שלו יסודה בטעות נוספת שהוא משמיע: המדינה הייתה במשבר. גם זה לא נכון. מה שהיה זה מיתון כלל-עולמי. המיתון, שהחל שלוש שנים קודם, נשבר בתחילת ,2003 לפני שנתניהו מונה לשר האוצר. מה שחילץ את ישראל מהמיתון הייתה הגאות העולמית. במחצית הראשונה של 2003 התפוקה לשימושים מקומיים ירדה במונחים ריאליים, ורק הגידול בייצוא – שגבר במהלך השנה – מנע צניחה בתפוקה הלאומית הכוללת. הגידול בייצוא לא נבע ממדיניות נתניהו, אלא מביקושים מחוץ לישראל.
נתניהו חושב אחרת. הוא אומר (אבל לא כאשר סילבן שלום נמצא בסביבה) שהיה משבר עמוק והוא חילץ אותנו והביא צמיחה. עכשיו אפשר לעזור לזקנים שקיצבתם קוצצה.
מחקר חדש (*) שופך אור על מה שעושה צמיחה כלכלית נוסח נתניהו ואולמרט לזקנים: היא מקצרת את חייהם. כריסטופר רום השתמש בנתונים שהצטברו במשך 20 שנה ב 20-המדינות הגדולות בארצות-הברית. הוא מצא כי צמיחה לא מבוקרת מגדילה את שיעור התקפי הלב. איך זה קורה? בצמיחה לא מבוקרת יש גידול בזיהום הסביבתי, אנשים עובדים יותר, מעשנים יותר ומתעמלים פחות. התוצאה: פגיעה בבריאות וגידול בהתקפי הלב.
אחת הדרכים להתמודד עם התוצאה הזו היא מיסוי מזהמים והגבלות על שעות העבודה ועל עישון. את כל זה לא נמצא במצע של הליכוד וקדימה. רק מרצ, חד"ש והירוקים הולכים על זה. אם נתניהו חושב שהוא הציל את הקשישים ממשבר על-ידי קיצוץ קיצבתם, עכשיו מתברר כי הוא תורם להתקפי הלב שלהם.
(*) Christopher J. Ruhm: A Healthy Economy Can Break Your Heart. NBER WP 12102 March 2006.
28.3.2006
