27 בפברואר 2018

הפישפש שבטלפון



דעותיהם של עיתונאים, כולל זה שכותב כאן, הן לפעמים משעממות, לפעמים מעניינות, לפעמים משעשעות ותמיד לא חשובות. כל פישפש הנשלף מהפה של מירי רגב, למשל זה שטייל על שולחן הממשלה השבוע, חשוב יותר ממאמר מלומד על כלכלת הטלפונים – מה שאתיימר לעשות כאן. פישפשיות בישראל 2018 גוברת על מלומדות.
 
רגב, כזכור, קראה/שמעה על תלונתו של ניר חפץ – אדם עם היסטוריה של שירותים לבוסים – על תנאי מעצרו. האיש ביכה על פישפשים ורגב דיווחה – ידע אישי? – שחפץ לא הביא את הפישפש לחדר המעצר. מי כן? לפי התגובה מביאי הפישפשים הם גלעד ארדן ואילת שקד שרי המשטרה והמשפטים.
לפני כמה ימים התפטר המנהל של תיאטרון הקאמרי. ואם הסיבה היא פישפשים לפחות אנחנו יודעים מי האחראי המיניסטריאלי. תבורך מירי רגב שהאירה את עינינו.

מה חשוב בכלכלת הטלפון?

הפישפשים, כמה מצער, לא שיחקו תפקיד במאמר הלא-חשוב של מיכאל רוכוורגר ב"דה מרקר" המוסף הכלכלי של "הארץ". קשייו הכלכליים של שאול אלוביץ' מעמידים למכירה את קבוצת התאגידים שבהם הוא שלט. ההכרעה תתקבל בחודש הבא והמתמודד הנחשב ביותר הוא טייקונון אמריקאי בשם נתי סיידוף. וולקם טו יזרעאל דה לנד אוף האני קואוטד פישפשים.

העיתונאי חיווה דעתו המלומדת על "האתגרים של סיידוף" ונתן בהם סימנים. ראשית, צריך להסתדר עם הבנקים. שנית, איך "לייצב" את בזק כאשר אין בידו "היתר שליטה". שלישית, האם וכמה לחלק רווחים. רביעית, האם ומתי יימכרו חברות אחרות מתוך הקבוצה של אלוביץ'. וחמישית, איך יחבר סיידוף בין תאגידי הקבוצה כדי שתהיה פירמידה קטנה יותר.

אם מישהו צלח את השיעמומון הזה הרי זה רק בזכות שקיצרתי עונש של 2000 מילה ל – 100. מה מביא עיתונאי לעוץ עצות איך לנהל עסק? כמאמר האנגלים: 
if you can not do – teach.

מה שמעניין בכל זאת זה מה שלא כתוב באתגרים. אני מודה שלא בדקתי באופן יסודי, אבל המילה טלפון לא משחקת תפקיד בפרשה הזו. נכון, הבסיס הכלכלי של תאגידי אלוביץ' העומדים למכירה היא בזק. ובזק היא טלפונים. ובלי טלפונים עובדים אי אפשר לבצע בדל מהאתגרים שמציב הפרשן לטייקון. אבל למה להטריד את הציבור עם טלפון. הרבה יותר נעים – וכנראה נכון – לדבר על הכסף הגדול.

הפישפש שלא עלה למעלה

אלא שפישפשי הטלפון – כלומר אנחנו – מזינים את התאגידים. כאן הדמיון בין העיתונאי המבין בכסף והמיניסטרית המופקדת על הפישפשים: אנחנו לא באמת חשובים, כראוי לפישפשים.

פעם כאשר התקשורת היתה עממית היה הפרשן מנסה להסביר מה יקרה לטלפון. מה יקרה למהירות הגלישה ולטיבה. מה יהיה מחיר הג'יגה המעופפת. איך מנויי סלקום ייבנו או יקולקלו כתוצאה מהשינויים בבזק. אבל פעם זה לא סחורה. כלכלה זה קיפול פירמידות ודיבידנד לבעלי המניות.

ואנחנו?

סתם פישפשים שאפילו לא עולים למעלה (כמאמר השיר של רביעיית מועדון התיאטרון על – לכאורה, לכאורה - שמעון פרס).