3 במרץ 2018

זונח פצועים



עכשיו מודה מנכ"ל בית החולים הדסה כי יעקב אלתר (הרבי מגור) קיבל חדר בבניין דווידסון בתנאים מועדפים. זאת אחרי שהגדיר את הידיעה שפירסם העיתונאי רביב דרוקר על תנאי האישפוז של אלתר כ"שטויות". הביקורת על ההעדפה הוטחה בצמד רוטשטיין-סגן שר הבריאות ליצמן. שלא בצדק נזנח יעקב אלתר שלמשפחתו יש היסטוריה עם העדפה. אך על זה בהמשך.


רוטשטיין מודה שיש העדפה לאנשים חשובים כמו שרים שנדרשת עבורם הגנה מפני אויבים. מדוע אלתר נכלל במעמד הזה, והאם כל רב זוכה לחדר משלו בקצה המסדרון (חשוף לטילי כתף של הפלג הירושלמי של הרב אויערבך?) על אלה אין לנו תשובה. אבל הפרוטקציה שמעניק רוטשטיין, ככל שהיא מובנת במונחי הפוליטיקה הישראלית, היא פשע נגד מערכת הבריאות.
כי את השרים והרבנים היה צריך לשכן בחדר המיון. שם, ועל בשרם, היו השועים לומדים עד כמה הם פושעים נגד חולים. הם, והם בלבד.

ערב טוב

הישראלים נתקפים בחולי בעיקר בשעות הערב וממלאים בהמוניהם את חדרי המיון. האמת היא שאין באמת חדרים במחלקת הרפואה הדחופה. אפילו מסדרון יש בקושי. יש קירות וכל כמה מטרים יש שלט עם מספר. ידיד אותו ביקרתי בשבוע שעבר ב"חדר" המיון בבית החולים שערי צדק היה בח' 54 – יעני חדר מספר 54. שני  מטר ממנו היה ח' 55 – יעני חדר מספר 55. הנה זה אחד מהשקרים הנפוצים במקומותינו.

מה קורה בשעות הערב? קופות החולים משגרים את החולים לחדרי מיון בהמוניהם. בשערי צדק יש לוח אלקטרוני המתאר את המטופלים. שם, מספר "חדר", שם הרופא המטפל וקובייה צבעונית. אדום הוא הצבע של המטופלים האקוטיים. ביומיים שהייתי במקום הצבע האדום היה אצל פחות מעשירית מהמטופלים. רפואה דחופה? ממש לא.

מדוע רופאים ואחיות ממהרים לשגר מתלוננים לחדרי מיון? רוב רופאי הערב במתקני קופות החולים וטרמ הם מתמחים ולא מומחים. הדבר האחרון שמתמחה צריך זה לטעות. כדי לא לטעות בונים חומת הגנה בצורת טופס משלוח לחדרי מיון.

עורך דין טוב

המומחים כלל לא בעסק. הם לא עובדי ערב ולילה. כל רופא מצויד היום בעורך דין מחשש לתביעה משפטית. משלוח מתלונן לחדר מיון הוא המתכון הבטוח ביותר נגד תביעה משפטית. למה שאני אטפל בחולה? שבית החולים ישבור את הראש. אין פלא שפחות מעשירית המטופלים נמצאים בצבע אדום. כל השאר שוהים שם – רוב הזמן אף אחד לא מטפל בהם – כי אין צורך דחוף.

אדם לא מגיע בעצמו לחדר מיון. הרוב באים עם חמולה. וכך חדרי המיון מלאים במשפחות שמצופפות עוד יותר את אולמות התצוגה לאנשים שוכבים. בסלובניה, גם שם ביקרתי בחדר מיון, לא נתנו לאף אחד שאינו חולה להיכנס למחלקת רפואה דחופה. כולם ישבו בחוץ וחיכו בסבלנות שייצא רופא ויסביר את מצב החולה. למה בישראל בתי החולים מלאים באנשים בריאים? כי מנהלי בתי החולים עסוקים, כמו רוטשטיין, בפוליטיקה של גיוס כסף (ראו את שערוריית המלוניות ליולדות בבתי החולים).

משפטיזציה של המחלה

שימו את השרים והרבנים במיון ותוך שבוע יהיה חוק שקובע כי במערכת ציבורית אי אפשר לתבוע רופאים ברשלנות רפואית. בדיוק כמו שאי אפשר לתבוע את הרמטכ"ל על הפלת המטוס בידי טיל סורי. אפילו הטייס שנמצא אחראי לא יועמד לדין. מדוע רופאים במדינת רווחה – המספקת ביטוח רפואי וכלכלי לכל - צריכים להיות יעד לתקיפה משפטית?

אם לא תהיה ליטיגציה נגד רופאים במגזר הציבורי חצי מאלה שנשלחים היום למיון היו מקבלים טיפול במתקני קופות החולים שאמורים להיות פתוחים כל הלילות.

הפקרות רבנית

מדוע ליצמן דואג ליעקב אלתר ועוזר לסדר לו יחס מיוחד? כמובן שליצמן הוא "חסיד גור". כלומר הוא דואג לרבי שלו. כאמור יש לעניין מסורת.
הסבא והאבא של יעקב אלתר ברחו בשנות ה – 40 של המאה שעברה מאירופה. לא לפני ששכחו להבריח משם את חסידיהם. גם האדמו"ר מבעלז דאז ברח והשאיר הצאן לטבח (ח"כ ישראל אייכלר מהחסידות הזו ומיהדות התורה ממשיך להגן את הפקרת הצאן הזו). 

יש רבנים – יעקב אלתר הוא דוגמה עכשווית – שחושבים שמגיע להם יותר. והליצמן מסייע בידם תוך הפקרת אנשים "רגילים" למעללי חדרי המיון.

העצה השבועית, מספר 33, ליו"ר מפלגת העבודה אבי גבאי, נמצאת כאן