20 במרץ 2018

או זה או זה



עכשיו גם בנק ישראל מצטרף למזמור התחבורה הציבורית הכושלת. אין היום אירגון כלכלי-חברתי רציני שלא מטיף לשיפור התחבורה הציבורית, להעדפת התחבורה הציבורית ולהגדלת "ההשקעות בתשתית". זו מין מצווה חדשה שכל המרבה בה – משביח את עצמו. מה גם שיותר תחבורה ציבורית – תלוי בתנאים – משמעה פחות זיהום אוויר.
 

אלא שכל הכותבים מתעלמים, כנראה בכוונה, מהעניין האמיתי: זה או תחבורה ציבורית טובה או רכב פרטי. אם מתעקשים על רכב פרטי נקבל תחבורה ציבורית קלוקלת ולכל היותר בינונית למדי. כי שום השקעה בכבישים לא תכפר על הגידול בביקושים לרכב פרטי ושימושיו. כולל זיהומיו, פקקיו וצפירותיו.

גם אם בארצות הברית עדיין מלהגים על הוספת כבישים, בישראל הצפופה זו אינה אופציה רצינית. אמנם שר התחבורה והממשלה כולה משקיעים הון עתק בכבישים אבל זאת זריקת כסף לטובת זיהום, פיקוק ושאר מחלות הרכב.
אם מבינים ששטח הכביש מוגבל, וזה 100% נכון בערים, אזי יש "משחק" של או-או. מה שנקרא בשפה מתמטית/כלכלית משחק סכום אפס, שבו רווח של האחד בא על חשבון הפסד של השני. מכאן שהשאלה היא איך עושים את המעבר. עקרונית זה לא מסובך.

ראשית, חשוב לקבוע כי הכביש הוא רכוש הציבור. וקניין ציבורי לא ניתן בחינם לשימוש פרטי. גם בגלל שיש לו עלות (הקמה ותחזוקה של כביש) וגם בגלל שכך אנחנו נוהגים עם כל רכוש ציבורי. תעודת זיהוי היא ללא תשלום? תרופה היא ללא תשלום? רק שימוש בכביש פטור מהעניין.

מס עצירה

על חלק מהשימוש בכביש משלמים. מי שנוסע עליו צורך דלק ועל הדלק משלמים מס. יש אולי הבדלי דעות מהו המס הראוי. בארה"ב המס הוא ככל המסים העקיפים - נמוך. באירופה ובישראל הוא גבוה. אבל לצד המס על הנוסע בכביש אין מס על המשתמש בכביש שלא בנסיעה. ויש שתי קבוצות כאלה: אלה שתקועים בפקקים ואלה שמחנים את רכבם ומשתמשים בכביש הציבורי לצורכי "מנוחה" פרטית של מכונית.

ד"ר מיכאל שראל, כלכלן ימני מפורום קהלת, חישב ומצא כי המס על שימושי העצירה בפקקים לא מכסה את העלויות – למשל בזבוז הזמן והזיהום. על חניה איש לא מדבר. ומכאן המסקנה שאחד הכלים המרכזיים בשחרור הכביש לתחבורה ציבורית הוא מיסוי – ואפילו כבד – של החניה.
בכבישים המשמשים תחבורה ציבורית ראוי בכלל לאסור חניה. בשאר הכבישים צריך לגבות תשלום כמקובל במקומות שבהם הרשויות מאפשרות חניה בתשלום. הכלל ראוי שיהיה כזה: אסור לחנות אלא במקומות שבהם מותר, שזה ההפך מהמצב הנוכחי המאפשר לחנות בכל מקום שאינו אסור.
כל חניה תהיה בתשלום. והתשלום הזה לא יוכר כהוצאה. כפי שאף הוצאה על רכב פרטי לא תוכר לצורכי מס.

ליסבון כמשל

שנית, תחבורה ציבורית חייבת לפעול 24/7/365 כלומר כל הזמן. תחבורה ציבורית ראוי שתהיה זמינה כמו רכב פרטי היום. לכן תחבורה ציבורית אינה רק אוטובוס. בעיקר אוטובוס ורכבת אבל לא רק.

אני מפנה קוראים מעוניינים ללינק הבא. שם מתואר ניסוי מחשבתי שנעשה על בסיס מידע עובדתי על היקפי התנועה הפרטית והציבורית בליסבון בירת פורטוגל. בליסבון בעת המחקר היו 200,000 מכוניות פרטיות. החוקרים השאירו את התחבורה הציבורית כפי שהיא ושאלו כמה מוניות יצטרכו כדי להסיע את כל שאר הנוסעים במעין מונית שיתופית. המספר שנמצא הוא 5,000 מוניות שנוסעות 24 שעות ביממה (הנהגים, כמובן, מתחלפים). והכי חשוב: אין פקק אחד לרפואה במצב הזה.

הטכנולוגיה קיימת. אפליקציות כגון גט-טקסי מאפשרות שליטה ובקרה על אספקת ההיצע לביקושים מזדמנים. מה לא קיים? הרצון.