כמה פעמים נתקלתם במילים פירמידה,
ריכוזיות, מונופול, מדד הרפינדל ותחרות? בעת האחרונה קיפול פירמידה הפך ללהיט כי
תאגיד בזק על אמהותיו ובנותיו, בבעלות חדשה, ייאלץ לעבור טיפול בקיפול.
המילים נשמעות מדעיות למדי. כלכלנים
ואנשי עסקים אוהבים לשכשך בעולם הלכאורה מדעי. כך וכך רוב המילים מייצגות משהו רע
והפתרון – תחרות – משהו טוב.
מה זו תחרות? מקפלי הפירמידות למיניהם
משוכנעים שכאשר יהיה גופים כלכליים פחות גדולים (= קיפול פירמידה) וכאשר תהיה פחות
ריכוזיות – כלומר פחות גופים בבעלות משותפת, יהיה טוב יותר. תהיה תחרות ו.....מה?
מושג התחרות מכיל בתוכו כמה מרכיבים.
הראשון, שכל אחד יכול להיכנס ולייצר מה שנראה לו. כל אחד מאיתנו יכול להקים מפעל
לייצור קולה ולהתחרות בקוקה קולה, פפסי, RC ושאר היצרנים. שנית, ככל שיירבו
היצרנים, התהליך אמור בעקרון להביא למחיר אחד למוצר אחד.
היצרנים מבינים שזה ממש לא טוב להם. לכן
הם משקיעים הון בבידול. הקולה שלי היא טובה/שונה/בריאה מזו של המתחרה. זה לא אותו
מוצר. רוב הצרכנים קונים את הסיפור הזה. וכך יהיו מי שיספרו שהסוליה בנעל של נייקי
שונה לחלוטין מהסוליה בנעל של ניו באלאנס. כל תעשיית המיתוג מכוונת לבדל, כדי
שמנגנון המחירים לא יפעל כפי שצפה אותו הכלכלן הסקוטי – ממציא "היד
הנעלמה" – אדם סמית.
שלישית, וזה הקסם בתורת המחירים,
התקרבות המחירים לא דורשת ממשלה. לא דורשת רגולציה. היא דורשת רק חופש ואז אותה יד
נעלמה מסדרת את הנוסחה מוצר אחד-מחיר אחד.
אותו מוצר - לא אותו מחיר
אותו מוצר - לא אותו מחיר
לפעמים יש תקלה. קוראים לה מונופול, כלומר,
מוכר יחיד בשוק. יש מונופול מרושע כזה שעושק את הצרכנים: תאגידי המים והביוב,לדעת פרשני ערוץ 10, למשל. ויש מונופול
"טבעי". למשל חוטי החשמל בערים. במונופול, מסכימים כולם, צריך לטפל
באמצעות פיקוח.
נחזור למצב ללא תקלות. האם מחירי שלושת
סוגי הקולה שתוארו כאן שווים? לרוב נמצא בבתי קפה ומסעדות שמי שמוכר קוקה קולה כלל
לא מוכר את שני הסוגים האחרים. ולהפך. אבל אפילו בחנויות המחירים מאוד שונים. היד
הנעלמה, אפשר לומר אחרי 300 שנים של קפיטליזם, נתונה בגבס מתמיד.
מילא, יאמר הקפיטליסט הנאמן. הרי באמת
(!!!) הסודה של פפסי שונה מזו של קוקה. ברור שיהיה הבדל במחיר.
נעבור עתה למצב הבא: איך זה שמחיר פפסי קולה (וכל אחד מה"מתחרים" האחרים) שונה בין חנות לחנות? מדוע שופרסל מוכר פחית במחיר נמוך מחנות המכולת שליד הבית? ואיך זה שהמכולת מוכרת במחיר שונה מהמכולת במרחק חצי קילומטר?
לפני שנים טירטרתי את בעל המכולת הקרוב
בקושיות האלה. לבסוף נמאס לו והוא הראה לי את החשבונית של קוקה קולה. שם, שחור על
גבי נייר, היו מספרים שהוכיחו כי בעל המכולת קונה קולה במחיר גבוה יותר מזה ששופרסל
מוכרת בו את אותה קולה. ללמדנו כי תחרות שמחרות (בנוסח הדתה שמדתה), קוקה קולה
מפלה במחיר. היא לא יחידה.
זה המצב שמתאר יותר נכון את ההוויה
הקפיטליסטית מאשר חלומות הידיים הנעלמות של אדם סמית – חלומות הנלמדים במוסדות
להשכלה גבוהה כ"כלכלה".
אז מה חדש תחת השמש?
כמה כלכלנים פירסמו בימים אלה מחקר על
תאגידים שמתנהלים באופן מחריד: הם מוכרים במחיר אחיד. מי שייכנס לאתרי רשתות
השיווק ימצא לא רק שרשת א' מוכרת במחיר שונה את אותו המוצר מרשת ב'. היא מוכרת
במחיר שונה בחנויותיה היא. ולא, לא תמצאו קשר בין מחיר גבוה לעושר של האוכלוסייה
מסביב לחנות. אם כבר, והדבר הוכח בישראל, בשדרות ואופקים משלמים יותר מאשר
במודיעין.
מתברר שיש בארצות הברית תאגידים לא
מעטים שמוכרים במחיר אחיד. חישוב שערכו החוקרים הראו שזו לכאורה התנהגות לא
הגיונית. כי הסיבה לאפליית המחיר היא רווח. ולכן הרווח קטן כאשר המחיר הוא אחיד.
אמזון, לדוגמא, מוכרת את הספרים דיגיטליים שלה בכל העולם באותו מחיר. מה הם,
אידיוטים? אבל אם הם אידיוטים איך זה שמנהלת בנק לאומי מפחדת מאמזון – שכרגע אינו
בנק – יותר מבנק הפועלים?
יש פתרון
יש פתרון
נעזוב את ההסברים. יש לסיפור הזה לקח.
לא צריך לדון בפירמידות מקופלות, בריכוזיות ובשאר חירטוטי הלכאורה מדע הכלכלה.
המבחן הוא פשוט: מי שמוכר את אותו מוצר במחירים שונים הוא בעל כושר אפליה – כמו
מונופול. ואם בבנק לאומי יש מי שמשלמים עמלות עו"ש ומי שאינם משלמים עמלות
כאלה – בנק לאומי ראוי לטיפול.
איזה טיפול?
פשוט מאוד. יצרן שיש לו יותר ממחיר אחד
לאותו מוצר ישלם מס חברות של 50% - פי שניים ממס החברות שישלם מי שאינו מפלה. לא
צריך פיקוח מחירים. לא צריך לנבור בעלויות. צריך רק למצוא אפליה.
