הבה נשחק במשחק כפי שמקובל בלימודי
כלכלה במוסדות להשכלה גבוהה. אני אבנה תרחיש, והקוראים מתבקשים לנחש את התוצאה של
התרחיש. אין ציונים בסוף אז אפשר לשחק בשקט.
נניח כי הדולר האמריקאי התחזק כלפי השקל. לא משהו דרמטי במיוחד. נניח 5% כך שהשער מגיע ל – 3.9 שקל
לדולר במקום 3.7 שקל כפי שהיה באמצע השבוע. על מנת להמחיש כמה זה צנוע אזכיר כי
במארס השנה השער היה 5% נמוך יותר מאשר השבוע – ואף אחד לא מת מזה.
מי מרוויח מהתחזקות הדולר? הרשימה אינה
קצרה אבל המרוויח העיקרי הוא בנק ישראל שמחזיק
114 מיליארד דולר במחסנים שלו ולפיכך, במונחי שקל, הרוויח 20 מיליארד שקל.
רווח נאה בהתחשב בכך שאף אחד בבנק המרכזי לא נקף אצבע למען הרווח הזה.
נגידת בנק ישראל מחליטה שזה לא יפה שהרווח
הענק הזה יושב במחסן. מגיע משהו לבעלי המניות של בנק ישראל. ולפיכך היא מחליטה
לחלק דיבידנד של 20 מיליארד שקל לבעלי המניות.
עד כאן התרחיש. ועכשיו למשחק: מה קורה
לכלכלת ישראל?
הכסף המובטל
אני רואה בעיני כמה כלכלנים מקצועיים
שקופצים ואומרים שבנק ישראל "מדפיס כסף" כדי לתיתו לבעלי המניות. אז לא.
בנק ישראל ימכור 5 מיליארד דולר כדי לממן את הדבידנד. מה קורה עכשיו לכלכלת ישראל?
יכול מישהו לטעון שיש לנו 5 מיליארד
דולר פחות. אבל זה היה המצב בדיוק לפני שנה. האם מישהו מרגיש טוב יותר עתה כי
במחסן של בנק ישראל יש 5 מיליארד יותר מאשר אשתקד? ובעצם מה בכלל עושה הכסף הזה?
יש לו שימוש?
אין לו, ולפי החוק – תגידו תודה לבנימין
נתניהו – גם אסור שיהיה לו שימוש. בנק ישראל לא יכול לתת מהכסף הזה לממשלה כמתנה
או כהלוואה. אסור לו לקנות במבה ולתת לכל גני הילדים לרגל חג עיד אל שרה (נתניהו).
הדבר היחיד שמותר לו זה לחלק דבידנד לבעלי המניות. וזה מה שעשתה הנגידה בתרחיש
שלי.
אז כלום לא קרה בכלכלה?
בוודאי שלא קרה שום דבר מהותי. מה שכן
יש תרשומת שדומה לזו שנעשית כאשר משרד האוצר מעביר 4 מיליון דולר למשרד התעשייה
לאירוח יהלומנים – סקופ חמוד של "הארץ" השבוע. מאיפה בא הכסף? מהרזרבה
התקציבית. לפיכך לא קרה דבר. חוץ מהשחיתות המיוחסת לשר האוצר, משה כחלון, שמפלגתו
קיבלה מימון מיהלומן ערב הבחירות. אבל זה כבר לא סיפור כלכלי אלא שחיתותי.
"הארץ" יוצא לקרב
אם זה מה שאתם חושבים סימן שאתם לא
קוראים של "הארץ". העיתון הזה נרתם השבוע למערכה התקפית נגד שר האוצר
ומשרדו בגין הגירעון הממשלתי שהגיע השנה ל – 24 מיליארד שקל. מאמר מערכת נמלץ
הגדיר את כחלון ככישלון והמוסף הכלכלי "דה מרקר" הפליג בסיפורי האסון
המתקרב. אז הנה, לקוראי "הארץ" המזור לדאגתם: קרנית פלוג מעבירה 20 מיליארד
₪ דיבידנד לבעל המניות שלה – ממשלת ישראל. נגמרו הבעיות שלא היו.
רגע, לא יכול להיות שזה פשוט כל כך.
ובכן זה כן פשוט. זה בכלל לא משנה אם פלוג באמת תעביר 20 מיליארד לכחלון או שלא.
זה רק ענין רישומי ואפילו בלי שחיתות. נוהל פיננסי תקין.
לפי ההגיון העקום של הכותב, יאמר הקורא,
הממשלה יכולה לייצר גירעונות ללא סוף. והתשובה לחידה הזו ניתנה במקום הזה לפני כמה
שבועות: תסתכלו על ארה"ב. הממשל של טראמפ מייצר גירעונות בטריליונים וכל
העולם מוחא כפיים. הדולר שהיה אמור ליפול כתוצאה מה"כישלון" הזה דווקא
מתחזק במציאות, ולא רק בתרחיש.
ישראל תומכת בדולר
מה זה אומר? שממשלה יכולה לייצר גירעון
כל עוד יש מישהו שמוכן לממן את זה. בנק ישראל אינו היחיד שקונה אגרות חוב של טראמפ
המתנהג בחוסר אחריות פיננסי, אם לשפוט על פי הגדרת "הארץ" את כחלון. וגם
לכחלון, נכון לעכשיו, יש די קונים לסחורה – אגרות חוב ממשלתיות – שהוא מוכר בריבית
של חצי אחוז או משהו דומה לזה.
יש סיבות טובות מדוע ממשלת ישראל,
בתקופה של גאות כלכלית, לא נזקקת לגירעון. וכחלון הוא שר אוצר מחורבן גם אם לא היה
גירעון כלל. אבל להסתכל על הכלכלה דרך הגירעון הממשלתי – זה ממש כישלון.
