התגובות על החלטת הקבינט להפסקת אש בעזה
השבוע היו מעורבות. צמד מנהיגי ה"מרכז" יאיר לפיד ואבי גבאי תקפו את
ההחלטה מימין בדרישה להגיע להפסקת האש המבוקשת אחרי "מכה קשה". גם המפגינים
של הימים האחרונים באו בטענות לממשלה על הכניעה הנחפזת. בחד"ש בחרו לנשק את
ידיו של ראש הממשלה באמצעות הטענה ש"ישראל התחילה" בעת ששיגרה יחידה של
מסתערבים לבחוש בקלחת המנהרות בעזה – מבצע שהסתיים בכישלון עת היחידה התגלתה.
ומכיוון ש"ישראל התחילה" נכון יהיה ש"ישראל תתקפל" – כפי
שהקבינט החליט.
לצמד גבאי-לפיד יש לומר שהם לא למדו
דבר. נניח לרגע שהם צודקים. האם הם חושבים שמישהו בציבור יאמץ את הרעיון שהם יותר
ימניים מנתניהו, בנט וליברמן שהתפטר? אין גרם של סיכוי שמישהו יקנה את הקשקוש הזה.
מי שמחפש משהו ימני יותר, מוחץ יותר ואלים יותר לא ימצא את אלה בקרב צמד דמויי
הזיקית הזו.
שתי ידיים ימניות
אלא שהם לא צודקים. ההיסטוריה של יחסי
עזה (חמאס)-ישראל היא פשוטה להחריד: אנחנו, בשיתוף מצרים, הכנסנו אותם לכלא (סגר
מתמשך). הם מתקוממים בנשק חם. אנחנו מכניסים להם "מכה קשה". הם לא
מבינים את שפת הכוח וממשיכים ביתר שאת. אנחנו נכנסים באמ-אמא-אבא שלהם ומחזירים
לעצמנו למשך 12 יום את "ההרתעה". וחוזר חלילה. היום אפילו הארכי
חמומי-מח לא מציעים שישראל תכבוש את עזה. והארכי נבונים יודעים לומר שהימין
הישראלי מסתדר מצוין עם החמאס כי על שני הצדדים מוסכם ש"אין פתרון" –
בדיוק מה שהימין הישראלי והפלסטיני מעוניינים בו.
בעולם הפוליטי הזה יש רק דבר אחד שלא
נוסה – ואולי עכשיו מתחילה תפנית: להיכנע. עושה רושם שממשלת ישראל תפסה שהיא לא
מרתיעה שום דבר עם הצבא האימתני שלה. ההסכם הנוכחי נראה יותר כתחילתה של כניעה
לתובנה שאין אפשרות לנצח, לפחות במובן הצבאי הפשוט, אפילו לא להרתיע. ישראל בעיקר
נבוכה מחוסר יכולתה להכריע. בראבו על הכישלון.
בפני עצמה ההתפתחות הזו לא הכי מעניינת.
כאמור זהות האינטרסים בין הימין פה לימין שם גוברת. ובמסגרת הזו חשוב מדי פעם גם
להתקוטט, כדי לשחק בכאילו שיש באמת ריב.
אבל לפעמים התודעה הפוליטית יכולה
לתעתע. אולי, הבה נשחק בנדמה לנו, קו המחשבה התבוסתני יופעל גם לגבי איראן למשל?
חמינאי, נתניהו וטראמפ נפגשים
בואו בחשבון: החמאס ירה כ – 500 רקטות
והיו לו, נניח, 5 פגיעות. המספר הנמוך הזה נובע, בין השאר, מכך שישראל ריכזה בדרום
סוללות "כיפת ברזל" במספר גדול יחסית, וזה התאפשר כי לא היה איום בגבול
הצפון.
לחיזבאללה, כך מספרים, יש יכולת פי 30
מזו של החמאס. איך נספוג 150 פגיעות? יש מישהו שמתנדב למלחמת לבנון מספר 3?
במקום לטוס לעומאן וכל מיני שטויות
מהסוג הזה בנימין נתניהו יטוס לטהרן. הם שם תחת סנקציות אמריקאיות קשות שמחריפות
משבר כלכלי. אם הם ידרשו שנפרק את הנשק הגרעיני שאין לנו בתמורה למהלך דומה שלהם, לצמצום בטילים בליסטיים כדרישת דונלד טראמפ ולהפסקת האיום מצפון – ניכנע, כמו לחמאס.
לא ראוי לבדיקה?
