לא. זו אינה המלצה אלא כותרת שמבקשת
לומר בקצרה על מה המאמר הזה. אז כל הפרנואידים מיאיר לפיד וימינה מתבקשים להירגע
ולהימנע מלבזבז כספי ציבור בתביעה נגד כותב המאמר הזה.
עכשיו משהנקודה החוקית הובהרה הנה
השאלה: מדוע ממשלת ישראל, באמצעות המשרד לעניינים אסטרטגיים, מתקוטטת עם ה – BDS וכל מי שמשמיע עמדות שאינן תואמות את אלה של הממשלה. שהרי שיקול
קר-מזג, גם לשיטתה של ממשלת הימין, היה מוליך למסקנה שעדיף להפנות לכוון ה-BDS ותואמיו את אותו היחס הבטלני שמקבל הטרור
("עפיפונים") של החמאס.
יש הסבר פשוט יותר. גלעד ארדן, השר
המופקד על האסטרטגיה, מרגיש צורך להיות פעלתן. ורדיפת אויבי ישראל היא תמיד אייטם
תקשורתי פטריוטי טוב. הנה לכם קומבינציה פוליטית אזוטרית עם תפוקת ענק במלל
ובמעצרים בנמל התעופה.
ויש עוד הסבר. ממשלת ישראל חוששת
מההצלחה של מי שקוראים להחרים את תוצרת ישראל בין שהיא במוצרים ובין שהיא
בפיננסים. כי, כמו ששרת התרבות, מירי רגב, יודעת החרם הסמוי הוא המפתח להצלחת החרם
– אף יותר מהגלוי.
צנזורה עצמית
מירי רגב? תסתכלו בבקשה על לוח מופעי
התיאטרון ולוח שידורי הטלוויזיה – בשנתיים האחרונות בהשוואה לימי שלטון השמאל כאשר
יצחק רבין ואהוד ברק ניהלו פה את החנות. בהשוואה הזו, ככל שזה נוגע לסאטירה, יתברר מהר מאוד שחלה ירידה
דרמטית בהיקף ההפקות. פעם חיים חפר, עמוס קינן ובועז עברון כתבו ב"ידיעות אחרונות". היום אלה בן דרור ימיני וסיוון רהב שעקיצה שומרת מהם מרחק נגיעה. יש את "גב האומה" בערוץ 10 ויש "המנהרה"
של תיאטרון גשר ובזה תמו שידורינו להווה. כל מי שעוסק בהפקה "יודע"
שבשביל כסף ציבורי צריך להיות נאמן לצארינת התרבות. וזו, מתברר, לא אוהבת סאטירה
המופנית נגד הממשלה. לא משהו פוליטי. עניין של טעם, כמו עוגת גבינה. ובכל מקרה חוק
הנאמנות נמצא בבישול מתקדם לאותם שני מפיקים שטרם הבינו מאיפה משתין הדג.
תגלית איטלקית
כך גם פועל החרם הסמוי. אם רשת מרכולים
בנורווגיה מחליטה שהיא לא מוכרת אבוקדו ישראלי שמגדלים במעלה זכותנו בהרי שומרון
ולא יודעת להבדיל בינו לבין אבוקדו שגדל באלמגור – אז אנחנו בצרה. ואם קרן הפנסיה
של עובדי המדינה בדנמרק מחליטה לא לרכוש אג"ח של תאגיד המשקיע 1% מכספיו
בתרומה לאוניברסיטת אריאל – אנחנו בצרה. כל ההחלטות הקטנות האלה, שחלקן כלל לא
מתפרסם, עושות את הנזק.
מחקר חדש המתפרסם בגיליון נובמבר של ה - Economic Journal הסתכל על תופעה שלכאורה אינה
דומה: מה הגורמים לנזק לכלכלת פלסטין כתוצאה מהאינתיפאדה השנייה בראשית המאה. עד
למחקר הזה הדעה המקובלת היתה שישראל היא הגורם העיקרי לנזקים הלא-מבוטלים לכלכלת
פלסטין. במניעת עבודה בישראל, בהגבלות על יצוא סחורות. בהגבלות על תנועה בתוך
פלסטין. תקצר היריעה מלתאר את יכולת ההתעללות של "המנהל האזרחי", אותו
ממזר שאביו הוא השב"כ ואימו היא הצבא.
המחקר החדש מצא שיטה למדוד את הנזקים
ומקורותיהם. והנה ההפתעה: הגורם העיקרי – 70% לערך – לירידת התפוקה בפלסטין הוא
ה"חרם הסמוי". בנקים זרים שהפסיקו לתת אשראי. ספקים שרצו תשלום לפני
אספקת הסחורה. מגוון החרם הסמוי גדול ואפקטיבי, מצא המחקר האיטלקי.
ארדן כסייען
גלעד ארדן וחבורתו האסטרטגית אמורים
לדעת שפה קבור החרם. בסמוי אף יותר מהגלוי. אלא שהיבריס שלו מעיבה על שכלו. המלחמה
שהוא מנהל ברעש גדול רק מגדילה את הנטייה לפעול בסמוי. היו אלה תאגידים אמריקאים
שהקטינו עיסקות עם סעודיה אחרי רצח העיתונאי חשוקג'י באיסטנבול. בשקט, בלי הצהרות.
ארדן חושב שהוא מנצח כאשר הוא מחרים כל
פעיל נגד מדיניות ממשלתו. להפך. הוא מעביר את המלחמה למחתרת. ושם, מתברר, היא
כואבת יותר.
