אורן יפתחאל כתב סיפור מחייו שהתפרסם ביום שישי האחרון ב"הארץ". גם בסיפורים לכאורה עובדתיים רשאי הקורא
לברור, להוציא דברים מהקשרם ולמצוא משמעויות שהסופר כלל לא התכוון להן. הסיפור
(והספר) לא שייכים לסופרים.
הסיפור, לטעמי, ראוי. אני בוחר שני
עניינים להיטפל אליהם. הראשון עוסק בחוסר הקשר שבין העיר ברלין, שם מתרחש עיקר הסיפור
של יפתחאל, לבין הכפר אל-בירווה, המופיע גם הוא בסיפור. לא ידעתם שיש כפר בשם כזה?
די מובן כי הוא נחרב במלחמת השחרור/נכבה. מי החריב אותו? אלה שברחו ממנו? אלה
שכבשו אותו?
התשובה העובדתית פחות חשובה לסיפורנו.
ברלין, בירת הנאצים שהרגו מיליוני אנשים והפכו מיליונים אחרים לפליטים (סליחה,
מסתננים), לא נהרסה ולא נחרבה כמו אל-בירווה. מה זה אומר על הכובשים שם והכובשים
כאן? דילמה מעניינת.
העניין השני עוסק בהשוואה שבין ברלין
1938 וירושלים 2018. כאן יפתחאל מפורש הרבה יותר בדמיון שבין ליל הבדולח וחוק
הנאמנות. נזכור: ב - 1938 הנאצים שהיו
בשלטון עשו ל"ג בעומר לצורר היהודי שנציגו ירה והרג פקיד גרמני בפאריז.
צמחים טוטליטריים
כל זה עלה בראשי עת חשבתי על ח"כ
שרן השכל. חברת הכנסת מהליכוד תומכת כמובן בחוק הנאמנות ובשאר החוקים לחיזוק
המדינה שממציאה מפלגתה. היא, למשל, לא מאלה שמקוננים על אל-בירווה שנחרבה.
מתברר שהיא מוטרדת מעניינים חשובים
בהרבה. את מועצת הצמחים, פסקה המחוקקת, צריך להחריב. למה מה קרה? מה זה בכלל מועצת
הצמחים? אולי כוונתה הסמויה ל – 120 המתגוררים בבניין שבו הניחה את הצעת החוק? האם
היא צוחקת עליהם? אולי.
ליו"ר הקואליציה, דוד אמסלם העניין כאב. מתברר שח"כ השכל נעלמה בהצבעה כלשהי. היא לא התיישרה לפי
הצו המלכותי שפירסם אמסלם הידוע כמשרתם של האדון ואישתו הפסיכולוגית. בשל כך תבוא
על עונשה והצעת החוק שלה תיקבר בירושלים.
הרוב בפעולה
אמסלם צודק. העניין שחברי כנסת הם בעלי
דעה משלהם לא מקובל במדינה יהודית-דמוקרטית שבה הרוב קובע, אם כי פעם, אצל משה בן
עמרם – ההוא מהתנ"ך - התגאינו שהרוב לא קובע בכל עניין. הרוב, כידוע סידר
ממשלה גרמנית לאומית ב – 1933. מהרגע שהרוב בסיעת הליכוד קבע – השכל היא רק אצבע
אוטומטית, ללא זכות דעה.
לכן ראוי לסדר את העניין המשמעתי בצורה
הדוקה יותר – בדיוק מה שאמסלם מנסה לעשות עם הצעת החוק "שלו" (הנקרא
"חוק סער" בקרב הפוליטיקאים) לפיה הנשיא לא יוכל להטיל על כל חבר כנסת
להרכיב ממשלה. מה? הנשיא יעשה מה שהוא חושב? גם הוא אצבע ושיישק לאמסלם בישבנו.
איך מסדרין?
מעתה אמסלם יצביע בכנסת בשם כל חברי
הקואליציה. בעצם אין בכלל סיבה שהם יבואו לפרלמנט. הוא ידבר בקול אחד עבור כולם.
השוואה מופרכת
ההשוואה בין אזוטריה פרלמנטרית לכאורה
לבין ליל הבדולח מופרכת לחלוטין, יאמר ההיסטוריון המלומד. כמה שווה קטיעת אצבעה של
השכל במונחי זגוגיות מנופצות וגניבת סחורה בחנות של יהודי בברלין? נניח אצבע מול חנות,
אחת לאחת. כמה עצים נגדעו בשדות פלסטינים? כמה עצים שווה מכולת? מה בדבר חוק
הלאום, הנאמנות, רדיפת אויבים מדומים הנקראים BDS? כמה פליטים (סליחה, מסתננים) גרשנו וכמה גורשו ב – 1938? מה
ההבדל בין פיטורי מורה יהודי (1938) ופיטורי המדענית פרופ' יעל אמיתי מקרן מחקר
(2018)? ומה בדבר ידידי ישראל: האוונגליסטים האנטישמיים, ממשלות הונגריה ופולין? כאשר מסתכלים על אוסף האירועים, על האפרטהייד הגזעני הנשלט על פי חוק
בשטחי C שבפלסטין – האזוטריה של אמסלם מתיישבת היטב
בתמונה הכוללת.
זיג הייל התחיל באופן דומה.
