שר הבריאות (או שמא סגן שר – לך תדע מה
השטות החוקית הנוכחית) יעקב ליצמן זכה השנה פעמיים להיות
בכותרות בנושא שעליו הוא לא מופקד. בפעם הראשונה כאשר "ביקש" מהפסיכיאטר
המחוזי להנפיק תעודת פסיכית ליקירת כת חסידי גור (כמה מפתיע שגם ליצמן באותה כת), מה
שיסייע לדחות את בקשת ההסגרה של אוסטרליה, שם חשודה הגברת החסודה בהטרדה מינית.
בפעם השניה כאשר "ביקש" ממנהל
בית החולים הדסה בירושלים להקצות שני חדרים פרטיים לגברת שושנה רייזל ביילא בת
מינדל קיילא שהיא גם אשתו של האדון יעקב אריה אלתר – הוא הרבי מגור. כמה מפתיע.
מה יש לנו כאן? חשד לשחיתות של ליצמן,
אמונה דתית יוקדת ביכולתו של האדמו"ר או של העוזר שלו, יהווה, לרפא חולים, או
כשל כלכלי פרוזאי מעשה ידי אדם שראוי לתקנו?
יהיו כמה ציניקנים שיאמרו: כל התשובות
נכונות. אלא שהבלוג הזה גאה להיות אתר מלומד, הבוחן עניינים בסכין מנתחים שעוזר
לנבור בהיסטוריה ולהסיק מסקנות לעתיד.
שני שרי בריאות, אהוד אולמרט ורוני
מילוא, השתעשעו ברעיון לבזר את בתי החולים הממשלתיים. יש הטוענים שגם ממשיכם, חיים
רמון, צידד ברעיון. היום כמו אז בתי החולים הממשלתיים הם בבעלות ממשלתית. הסידור
הזה נוח לכול המעורבים. השרים יכולים להנחית "בקשות", ומאחר והם שולטים
בתקציבים, הבקשות האלה זוכות לתשומת לב מיוחדת מצד מנהלי בתי החולים. העובדים הם
עובדי מדינה עם זכויות (אבל לא שכר) שבמגזר הפרטי אפשר רק לחלום עליהם. והצרכנים,
כלומר החולים, נוטים לבחור בבתי החולים דווקא כמקום למות בו מסיבות שטרם הובהרו,
ולכן הם לא מתמקדים בניהול ובשחיתות.
אולמרט ומילוא רצו להוציא את בתי החולים
משליטת הממשלה ולהפעילם כתאגידים עצמאיים. כך ששר הבריאות לא יוכל לתמרן אותם עם
כסף. בין בתי החולים תתפתח תחרות כמצוות הרבנים מהזן הכלכלי הידוע בשם תחרות
חופשית. ובא לחולים הגואל.
בריאות תמורת שכר
גם את הגלגל הזה לא המציאו בישראל
ולאחרונה התפרסם מחקר על בתי החולים בבריטניה שהם תאגידים לכל דבר ועניין, עם
מועצת מנהלים מקצועית ועצמאית, ועם מנכ"לים מקצועיים עם טלפונים חסויים
שאפילו שר הבריאות, רחמנא לליצמן, לא יודע אותם. החוקרים עסקו בעניין שולי: האם יש
קשר בין שכר המנכ"לים לבין "התפוקה" של בתי החולים.
כאמור בתי חולים נודעים בעיקר בתפוקת
המתים שלהם. ולאחרונה גם בתפוקת המחלות המדבקות. אבל, ואל תצחקו, יש גם מדדי
איכות, צמצום תחלואה, קיצור תורים, יעילות השימוש במיטות ועניינים חשובים שכאלה
שהם מדידים ומתועדים במחשבי משרד הבריאות.
וראה זה פלא. על אף הקונסטרוקציה
האירגונית המופלאה התברר כי אין קשר בין שכרם של המנהלים לבין ההצלחה של בתי
החולים על פי מדדי משרד הבריאות הבריטי. המחקר לא היה מאוד מסובך כי בבריטניה הרבה
מנהלים כיהנו בכמה בתי חולים לאורך הקריירה שלהם. כך שאפשר היה ללמוד במדויק האם
המנהל רוטשטיין שעבר משיבא להדסה שיפר את מצבה של הדסה. או שסתם קיבל משכורת
כפולה. אין לי מושג מה רוטשטיין עשה ועושה אבל מקביליו הבריטיים לא שיפרו את מצב
בתי החולים.
שוב, כמו בהרבה מקרים כלכליים דומים,
אין קשר בין השכר לתפוקה, במיוחד בצמרת
הניהולית – לתשומת ליבם של מנהלי שיכון ובינוי שמבקשים להרעיף מיליונים על אייל
לפידות.
אז מה יהיה?
יהיה טוב. כמו בביטחון. מאז שגנרלים
מונו לשרי ביטחון תמו מלחמות ישראל בניצחונות סוחפים שהרתיעו את אויבינו. ומאז
שנתניהו בשלטון החמאס חוסל והחיזבאללה בקבר והאיראנים עושים במכנסיים. כך בבריאות.
ליצמן פועל בעזרת השם. ואין ספק שגברת אוסטרלית אחת קיבלה סיוע מעולה.
ומה יהיה עם כל מי שאיננו נמנה על מעריצי
הרבי מגור?
לנו נועד המסדרון. לא רע שם. אפילו
הגברת שושנה רייזל דלעיל שהתה במסדרון בדרכה לחדריה הפרטיים. אז יש שיוויון בנטל.
