השבוע היה לדה מרקר, המוסף הכלכלי של "הארץ" סיפור נאה. הכותרת הראשית היתה: " המחיר נפל רחוק מהעץ: הרווח הענק בשיווק ירקות ופירות".
שתי עיתונאיות נכנסו לאתר פרייסז ובדקו במשך יומיים רצופים 35 מוצרים בתחום הפירות
והירקות שנמכרים בשש רשתות השיווק הגדולות: שופרסל שלי, שופרסל דיל, רמי לוי, מגה
בעיר, יינות ביתן וויקטורי. המחירים האלה הושוו למחירי העלות ששילמו הרשתות. לדברי
העיתונאיות מחירי העלות האלה "נאספו מגורמים שונים בענף וחושבו באופן
זהיר".
ההפרש בין מחירי העלות למחירים לצרכן הוא הרווח הגולמי. כמעט בכל המוצרים אחוז הרווח
הוא דו ספרתי. שני המוצרים עם שיעורי הרווח הגדולים ביותר הם בצל (76%) ומלון
(71%). השונות בין הרשתות גדולה אף היא. אך גם רמי לוי, הרשת הזולה ביותר, מוכרת
ברווח ממוצע של 30%. שופרסל שלי, היקרה ביותר, מוכרת לרוב ברווח מעל 50%. מניסיוני
המחירים בשוק מחנה יהודה בירושלים גבוהים יותר מאשר ברשתות (למעט בימי שישי אחרי
הצהרים).
אין פלא שעורך המוסף התלהם עם הכותרת וכינה את הרווחים האלה "מכרה
זהב". מה יש לומר? אנחנו מדינה מטומטמת שמעשירה את התאגידים ועושקת את
הצמחוניים.
לפני כמה שנים התעניינתי אצל בעלי המינימרקט השכונתי איך הם קובעים את מחירי
מאות המוצרים. התשובה שלהם: אנחנו מוסיפים 50% למחיר שאנחנו משלמים לספקים. פשוט,
חד וקולע.
הקשר שנעלם
מהו הלקח מהמידע הזה: שאין קשר בין העלות (למוכר) למחיר (לצרכן). אמנם כלכלנים
נוהגים למלא ראשם בעקומות ביקוש והיצע. אבל אלה יצירי דמיון. ההיצע – זה הסיפור מיום שני
בדה מרקר – ממש לא רלוונטי.
אז מה חדש בהבלי הכלכלה האלה?
עברו יומיים ודה מרקר נפתח בכותרת עם "חשיפה" וזו לשונה: " הגבינות,
התפוחים והיין בדרך להוזלה". כתב המוסף מדווח על מו"מ חשאי בין
ארה"ב וישראל להפחתה, פטור ממכס והגדלת מכסות יבוא של מוצרי חקלאות אמריקאיים.
העורך של דה מרקר שוב מתלהם עם התוספת "תודה לטראמפ" על ההוזלה הצפויה.
יומיים קודם העיתון שיכנע את קוראיו שאין קשר בין העלות (למוכר) למחיר
(לצרכן). כי רשתות השיווק חונקות אותנו למען הזהב שלהן. ובתוך יומיים התמונה
מתהפכת כי – במקרה הטוב – העלות תרד. ומכיוון שאין קשר בין העלות למחיר – גם המחיר
יירד. מה יש לומר: כלכלני דה מרקר עשו סלטה במחירים. הם כנראה יודעים שקוראי הארץ
הם לרוב קשישים עם דמנציה.
המכס והסובסידיה
מי צודק? דה מרקר של יום שני או דה מרקר של יום רביעי? כדאי לזכור כי גם
היום ואתמול וזה כמה שנים יש יבוא של פירות וירקות וגבינות וחמאה. היבוא אינו
חופשי אלא מוגבל בכמות.
יש בכך הגיון. ארה"ב מסבסדת את חקלאיה וישראל – לא. ישראל משתמשת בנשק
הגנה (מכס ומגבלות על יבוא) וארה"ב - וגם האיחוד האירופי - בנשק התקפי (סובסידיה)
בכל הנוגע למוצרי חקלאות. להתיר יבוא מוצרים מסובסדים מבלי לתת אפשרות לחקלאי
ישראל להתגונן בתחרות שווה – זו מדיניות אנטי פטריוטית שמשעבדת אותנו לאינטרסים של
מדינה זרה. וחוץ מזה היא גם לא הוגנת.
איפה גיא רולניק
אם יהיה הסכם חדש ברוח הפחתות המכס והגדלת המכסות על יבוא – סביר שכמות
היבוא תגדל. איך מכאן קופצים למסקנה שמחירים יירדו? במיוחד אחרי שהתברר יומיים
קודם לכן שאין קשר בין העלות למחיר? רק בדמגוגיה זולה, בכותרת מנופחת ובהישענות על
דמנציה של קוראים שלא אמורים לזכור מה העיתון כתב שלשום.
שלא יהיו אי הבנות. הכותב הבכיר של דה מרקר, גיא רולניק, יודע את התשובה.
הוא מנהל זה שנים קמפיין בעיסקי הריכוזיות של כלכלת ישראל. הריכוזיות אינה רק
ברשתות השיווק שמוכרות בצל אלא גם אצל סיטונאי הבצל. וגם בעל המכולת בשכונה, שהוא
מונופול בזעיר גיאוגרפיה.
