מה הנטייה שלכם לצרוך? שימו לב: לצרוך
ולא לצרוח. אלה שני דברים שונים לחלוטין כי הנטייה לצרוח היא עניין אנושי מוכר.
בעוד הנטייה לצרוך היא עניין מורכב הרבה יותר ויש האומרים שקשה לאתר את הנטייה
הזו.
מתברר שזו נטייה חשובה. עובדה היא
שמלמדים עליה בשנה ראשונה בכלכלה באוניברסיטה. הנטייה הזו פועלת באופן הבא: נניח
שיש לכם הכנסה של 1000 ואתם קונים מוצרים ושירותים בסכום של 950. עכשיו ההכנסה
שלכם גדלה ל 1050. כמה תיקנו – ובכלכלנית: תצרכו – כתוצאה מהשינוי בהכנסה? אם לא
תשנו את הקניות אז המשמעות היא שהנטייה השולית שלכם לצרוך היא אפס. אם תקנו יותר –
המשמעות שהיא שאתם בעלי נטייה חיובית. ולהפך אם אתם קונים פחות.
באולמות הלימוד האוניברסיטאיים מניחים
כי לאנשים יש נטייה שולית לצרוך שהיא חיובית. ובמקרה שתיארתי לעיל: מתוך תוספת
ההכנסה של 50 אתם תקנו יותר מאשר קודם לכן.
ויש גם הוכחות. בעובדה, אנשים עשירים
יותר קונים יותר מאנשים שהכנסתם קטנה יותר.
הנה לכם, בתמצית, מה שנקרא MPC הלא היא הנטייה לצרוך. ואם כאשר אתם מסתכלים
במראה אתם לא רואים את ה MPC שלכם,
כדאי להסתכל בחשבון הבנק. שם נמצאות העדויות.
MPC עם דירה
MPC עם דירה
עכשיו נסבך קצת את העניין. נניח שההכנסה
שלכם לא השתנתה אבל מחיר הדירה שלכם עלה. האם תקנו יותר מלפפונים כתוצאה מהשינוי
הזה במצבכם הכלכלי?
ואם אנחנו במשחק הזה אז מה תעשו אם
ההכנסה שלכם נשארה קבועה אבל מחיר הדירה שלכם ירד? האם תשתו פחות בירה?
גם העניין הזה נבדק והכלכלנים במחקר החדש מצטטים את קודמיהם שמצאו כי אם מחיר הדירה עלה - תיקנו יותר. ואם מחיר הדירה
יורד – תיקנו פחות. וזה גם מה שמלמדים באוניברסיטה.
חמשת הכלכלנים שמחקרם התפרסם לאחרונה
מגיעים למסקנה דומה. אבל כמו כל סיפור טוב בסוף יש תפנית בלתי צפויה.
המחקר התנהל בהולנד וכאמור התוצאה
הממוצעת התנהגה כפי שביקשו רבותינו המורים לכלכלה. אלא, וכאן ההפתעה, 90% מהנשאלים
השיבו שהם לא ישנו את הרגלי הצריכה בגלל השינוי במחיר הדירה. ובכלכלנית: יש להם MPC שגודלו אפס. אם מחיר הדירה עולה – כלומר הם
יותר עשירים – כמות המלפפונים שהם יקנו לא תשתנה. ואם מחיר הדירה ירד – כלומר הם
יותר עניים – הם ישתו בירה כמו קודם.
הרגו לפרופסורים את התזה.
ישראל תקועה?
ישראל תקועה?
כל זה אולי מעניין כי השבוע התקיים
במכון ואן ליר בירושלים כינוס לרגל הוצאתו לאור של ספר על כלכלת ישראל שכתב פרופסור
יוסי זעירא מהאוניברסיטה העברית. הספר, דיווחו המתדיינים, לא רק חשוב ומעניין אלא
כתוב בשפה ברורה לכל נפש. כלכלנית לא תמצאו שם.
יחסית לכינוס כלכלי זה היה בגוון ורוד.
המשתתפים מזוהים – בתחום הכלכלי – עם הצד השמאלי של הפוליטיקה. אתם יודעים, כאלה
שמתעניינים באי שיוויון, בהתחממות כדור הארץ. אבל כל זה לא הפריע לדרך
הקונבנציונלית בה הוצגו העניינים.
זעירא מצא כי מ – 1972
"אנחנו" תקועים. מ – 1922 ועד אז צימצמנו את הפער ברמת החיים הממוצעת
(תמ"ג לנפש) עם ארה"ב. לפני כמעט 100 שנה היינו 14% ו הגענו ב 72' ל 60%
- ונתקענו. או אז התפתח דיון למה זה קרה "לנו".
אלא, וזעירא עצמו ציין את העניין, אין
דבר כזה "אנחנו". כאשר אי השיוויון פורח – הממוצע של "אנחנו"
הוא שטות מקצועית וזוועה פוליטית. בדיוק כמו במחקר ההולנדי בו הממוצע התנהג באופן
"נורמלי" על אף ש – 90% היו ממש לא נורמלים – בלשון הכלכלנית.
אבל יש סיבה לאופטימיות. גם מחבר הספר
וגם כותב המאמר בגארדיאן השבוע חושבים שכלכלנים משנים עורם בהדרגה. ויש סימני ורוד
במציאות הכל כך חומה. אז אולי בכל זאת יש משיח ואפילו החמור שלו ורוד.
