הכותרת באתר משרד האוצר הייתה מחוייכת
ומתגאה: "הבעת אמון נוספת בכלכלה הישראלית". הסיבה למסיבה היא הנפקה של
אגרות חוב של הממשלה בסכום של חצי מיליארד אירו. מה שמיוחד בהנפקה הזו הוא שכל
הכסף הגיע ממקור אחד (קרן פנסיה אירופית ששמה לא הוזכר). שאגרות החוב הן לתקופה של
50 שנה וכי הריבית היא רק 2% לשנה.
וכך אמר שר האוצר, משה כחלון: "חוזקה
של כלכלת ישראל נבחנת באמון המשקיעים והמוסדות הפיננסים העולמיים בה. ההנפקה הזו
היא הבעת אמון בכלכלת ישראל ובמשק הישראלי, אך יותר מכך, היא מבטאת את אמון העולם
בכך שמדינת ישראל כאן כדי להישאר". אז אם היו למישהו ספקות באשר לתוחלת חייה
של המדינה, הנה ההוכחה הנדרשת.
הבה נניח כי המספרים שהתפרסמו נכונים.
כלומר המחיר של 2% הוא התשלום המלא שהממשלה תשלם כולל העמלות ששילמו לשני בנקים
אירופיים שתיווכו בעיסקה. ונניח גם שמנהלי קרן הפנסיה הזו עשו עיסקה טובה. אבל
כישראלים אנחנו צריכים לשאול האם העיסקה הזו טובה לנו?
בור המט"ח
נעזוב לרגע את הריבית. האם ישראל צריכה
חצי מיליארד אירו? האם ישראל צריכה חצי מיליארד דולר נוספים? התשובה היא די פשוטה. הבנקאי של הממשלה הוא בנק ישראל. בנק ישראל מפרסם
מדי חודש את יתרות מטבע החוץ שבאמתחתו. בבדיקה האחרונה היו שם 120 מיליארד דולר, מהם כ - 2 מיליארד דולר בפיקדון על שם הממשלה.
שימו לב: בבנק המרכזי שוכבים 120 מיליארד ולא נשכח שישראל מקבלת מארה"ב כל שנה 4 מיליארד דולר במתנה, ועכשיו הלך שר האוצר הנבון שלנו וגייס
עוד חצי מיליארד אירו. למה? בשביל מה?
הממשלה לא צריכה אירו או דולר או כל מטבע חוץ אחר. מזה יש בשפע. הבעיה של הממשלה היא בשקלים. אבל אם הממשלה זקוקה לשקלים מדוע לא להנפיק אגרות חוב בשקלים (או לגבות עוד מסים)? בריבית שאפשר לקבל היום בבנקים אזרחי ישראל יסכימו בחפץ כיס לתת לממשלה מיליארדי שקלים בריבית של פחות מ - 2%.
אז מי צריך חצי מיליארד אירו? אף אחד.
סתם משחק באגו פיננסי של שר האוצר והחשב הכללי. או, כמאמר הילדים, משחקים בקקה.
ועכשיו לריבית
שני אחוז נחשב כמספר נמוך. הלוואי על כל
אחד מאיתנו ללוות כסף בריבית שכזו. אז אולי, ישאל הדרדק הפיננסי, ניקח את הכסף, נשקיע אותו – ונקבל תשואה טובה יותר? רעיון מצוין אם את או אתה בדעה שעל הממשלה
לעסוק בספקולציה פיננסית.
אבל בתכלעס הכסף מופקד בבנק ישראל. יחד
עם אותם 120 מיליארד דולר. ואכן בנק ישראל משקיע אותם. לפיכך פניתי לדו"ח
הכספי של הבנק המרכזי לברר כמה הם מרוויחים על יתרות מטבע חוץ של המדינה.
ולמדתי מילה חדשה בעברית: נומרר. נומרר,
המבוטא numerer, הוא סל של שלושה מטבעות:
הדולר, האירו והשטרלינג. בנק ישראל מחשב את התשואה על היתרות במטבע חוץ במונחי
נומרר. למה? מה רע בשקלים? מסבירים כי בעת חרום תצטרך המדינה מטבע חוץ לפי הרכב
היבוא. המטבעות שנצטרך הן שלוש אלה. הגיוני? בעיקר לא מעניין וגם לא חשוב.
אז כמה נומרר עשינו בשנים האחרונות? אם
מסתכלים על 10 השנים האחרונות בנק ישראל לא עשה 2%. בקושי 1%. אז הנה לנו ששר
האוצר שמשחק בקקה – וגם מפסיד כסף אמיתי שהוא ההפרש שבין מה שבנק ישראל מרוויח למה
שכחלון וממשיכיו ישלמו. בחשבון קל זה יוצא כך: ההפרש הוא 1% לשנה על חצי מיליארד
אירו. שזה 5 מיליון אירו לשנה, וזה 250 מיליון אירו על פני כל התקופה.
כמה טוב שנתניהו הבטיח לכחלון להמשיך
להיות שר אוצר. ממש גאון.
