משהביע השופט את דעתו לפיה החלטת עיריית עפולה לסגור את הפארק העירוני למי
שאינם תושבי העיר בכל ימות השבוע (למעט שישי) בחודשי הקיץ אינה חוקית – התקפלה
העירייה. כנראה מחשש לפסיקה נחרצת עוד יותר מדעת השופט בעל פה.
כך חגגו הליברלים המתמעטים בישראל רגע אחד של ניצחון על הגזענות הפושה
ובאופן מיוחד זו העולה מהצהרות פומביות של ראש העיריה. על אף התמונה המשפטית הדוחה
העולה מהסרט "לאה צמל" הנה לנו מערכת משפט שיודעת לשים גבולות לרוע.
ועוד יותר נעים היה לראות כי היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, מביע
עמדה ובכתב כנגד עמדת העירייה ובמיוחד תמיכתו בהוצאת צו ביניים האוסר על סגירת
הפארק למי שאינם תושבי עפולה עד לפסיקה סופית. הנה לכם יועץ שסתם השמיצו אותו על
לא עוול בכפו.
עצלנאי עצל
עיקר הביקורת כלפי מנדלבליט נובעת מהקלות השיהוי שהוא נותן לשרים ובראשם
לראש הממשלה. במיוחד הוא היה זוכה בתואר עצלנאי (sloth) מצטיין בזכות הזמן שחלף עד שהחליט בעניין כתבי
האישום בחקירות שרים – להם תמיד היה ליווי מטעמו. ובמיוחד שבמיוחד כי דחה את
השימוע שהוצע לראש הממשלה בגלל... הבחירות לכנסת. כאילו שהן בבחינת נטל מיוחד על
אדם שבחר בפוליטיקה כמשלח יד. אלא שאלה מעלות ידועות באורחו ורבעו של היועץ ולא
ארחיב בהן.
מה שראוי לעיון הוא המסמך שהגיש לבית המשפט לעניינים מנהלתיים בפרשת הפארק
בעפולה. אני מבקש להפנות תשומת לב לשני עניינים העולים מהמסמך שמנדלבליט כתב.
מי גר כאן?
הראשון, הוא מונה עילות אסורות לסגירת פארק. ואלה הן: "גזע,
דת, לאום, ארץ מוצא, מין, נטייה מינית או כל מאפיין טבוע אחר". אני לא משפטן אבל נדמה לי
שאם משהו אינו נמצא ברשימת האיסורים דלעיל – אז מותר להפלות בכניסה לפארק. למשל?
מקום מגורים. מקום מגורים אינו כלול ברשימה האסורה וגם אינה בגדר "מאפיין
טבוע" כי יכול אדם לשנות את מקום מגוריו. אם אני מבין נכון את מה שמנדלבליט
החסיר, יכולה עיריית תל-אביב לסגור את נתיבי איילון לתנועת מכוניות של חולונים,
בת-ימים, ראשל"צים וכו' בזמן צמצום התנועה המתחייב מהעבודות על גשר ההלכה
להולכי הרגל.
אני מעריך שהרעיון הזה יהיה מאוד חביב על תושבי תל-אביב. עומס התנועה מלה-גוארדיה
עד רמת-אביב יפחת דרמטית. ואם ראש העירייה ישלם לי אני מוכן להמליץ על שיטה קלה
לזיהוי מכוניות של תל-אביבים. כמובן עם קנס כבד למי שמפר את ההוראה.
הנה לכם מהלך "תחבורתי נקי". לא חשוד בגזענות יהודית – חשד בו
נגוע ראש עיריית עפולה לפי עמדתו הכתובה של היועץ המשפטי לממשלה.
וכאן הבעייתיות בעמדת היועץ. בעמדתו הלכאורה שוללת עילות מסויימות לאפליה
הוא מכשיר אפליות שאותן לא מנה. וזה מסוכן לא פחות.
מי בעל הקרקע?
בכך נותן היועץ הכשר למעין זכות קניין של הרשות המקומית לשימוש ברכוש
ציבורי. הדבר בולט מהעדר כל התייחסות שלו לבעל הקרקע האמיתי – רשות מקרקעי ישראל
(רמ"י). גם אם מניחים שרמ"י העבירה זכויות שימוש וחכירה לרשות מקומית
עדיין יש לה זכות בעלים. היועץ המשפטי נמנע מלקבוע כי החלטת המועצה בטלה כי לא
זכתה להסכמת בעל הקרקע. רמ"י כלל לא מוזכרת בעמדתו.
זה תמוה על רקע החלטת אחד מקודמיו שקבע כי אפילו הקרן הקיימת לישראל לא
יכולה לעשות תרגיל מהסוג שעיריית עפולה עשתה. היועץ, מני מזוז, חייב את הקרן הקיימת
להעביר קרקע שלה למדינה במקרה ולא-יהודי יבקש לקנות זכויות בקרקע ובדירות. כך יכול
היום כל ערבי לקנות דירה על אדמה גאולת-קק"ל בניגוד לתקנון הקרן חובבת הגזע
העליון.
