צפרדע נוסח אובר

"בזו אחר זו שולפות הערים מהלכים לצמצום נזקי השיתופיות". המשפט הזה בואריאציות שונות מסתובב במאמר "אנטיאובר" שכתבה מירב מורן ב"הארץ". הכשל המרכזי בטיעון הזה הוא שהכותבת כנראה בלעה את הצפרדע השיווקית שמציע " אובר" – שרות הסעת נוסעים הפועל באמצעות אפליקציה הדומה לזו של GETT ודומיה בישראל.

רגלי צפרדעים נחשבים מעדן קולינרי. אבל צפרדע שלמה היא עניין קולינרי מגעיל למדי. "אובר" הוא תאגיד ענק בקנה מידה בינלאומי שהצליח להאכיל את הציבור בתבשיל תחבורתי-כלכלי מגעיל עוד יותר.

אובר החל את דרכו עם הסיסמא "תחבורה שיתופית". היא לא המציאה את הגלגל. בקוריאה עוד לפני 30 שנה היו שני סוגי מוניות. מוניות לנסיעה מיוחדת (ספיישל) כמקובל אצלנו ברוב המקרים. ומוניות שיתופיות (למשל כמו מוניות "נשר" בדרך מירושלים לנמל התעופה בלוד וממנו).

הסוג השני הוא המעניין לסיפורנו. במונית קוריאנית כזו הנהג רשאי לאסוף נוסעים נוספים – על המזמין הראשון – בדרך. וכך הנסיעה לעיתים מתארכת בהשוואה למוניות המיוחדות. בקוריאה גם קל היה להבחין ביניהן. המיוחדות היו לרוב מסוג מרצדס והשיתופיות כל מה שאינו יוקרתי. הפער הגדול יותר היה במחיר, איך לא.

המילה שיתופי בסיסמא של אובר מטעה. המונית כלל אינה שיתופית. זו מונית מיוחדת כמו רבים שכמותה. כמו בהרבה מוניות הפועלות בישראל, גם אצל אובר הנהגים הם עצמאיים, ולא שכירים. תמורת שירות ההזמנות באפליקציה, אובר גובה עמלה – הכל דומה ל – RAXI, GETT ודומותיהן בישראל. במוניות שכאלה אין שיתופיות ויש זיהום.

אובר חאלס

מונית שיתופית על אמת חוסכת במספר הנסיעות בגלל השיתוף. מונית מיוחדת היא כמו רכב פרטי לכל דבר. לכן כל היתרונות שיש למונית שיתופית לא קיימים אצל אובר. בערים אותן מזכירה מורן עלו, באיחור, על התרגיל שבו הסיסמא היא הבלוף והצפרדע היא המאכל. מה גם שהתברר שאובר מנצלת את הנהגים וכך חלקם גרים בקירבת קו העוני.

כל זה, מדווחת מורן, לא מפריע לאובר להקים בישראל לובי שפועל אצל שרים ושועים באופן שיעניק לה הטבות. היום מדיניות הממשלה היא כי אובר אינה שונה ממונית מיוחדת תחת שם אחר. מה שמחייב דמי רישיון רכב מיוחדים, רישיון נהיגה מיוחד להסעת נוסעים, ביטוח מיוחד ועוד כללים מהסוג הזה. אובר רוצה שכל בעל מכונית יוכל לפעול כמונית מיוחדת וישלם לה עמלה.

ליסבון כמשל

המעניין הוא שמונית שיתופית על אמת היא רעיון מעולה. לפני כמה שנים כתבתי על ניסוי (במחשב) שנעשה על נסיעות בליסבון. שם מדדו חוקרים מדגם של נסיעות של אנשים ברחבי העיר. פלוני יצא מביתו ונכנס למכוניתו ונסע לעבודה. אלמוני הלך 200 מטר ברגל, עלה לאוטובוס ונסע לאן שנסע, ירד מהאוטובוס והלך 300 מטר נוספים. וכך הלאה לכל סוגי הנסיעות שנמצאו.

המידע הוכנס למחשב שצויד במודל של אפליקציה למונית שיתופית עם מגבלה שכל הזמנה תתבצע תוך עשר דקות לכל המאוחר ותארך לא יותר מחצי שעה. הניסוי הניב תוצאה מפתיעה: את כל הנסיעות בליסבון (למעט אלה הנעשות ברכבת ובאוטובוס) אפשר היה לבצע עם 5,000 מוניות בלבד וללא רכב פרטי בכלל. בעיר הדומה במספר תושביה לתל אביב (קצת מעל חצי מיליון תושבים) זה הישג מדהים. תחשבו רק על זה שעם 5,000 כלי רכב אין בכלל פקקי תנועה....והנסיעות זמינות 24 שעות ביממה.

אלא שזה לא השרות שאובר מציעה. מכאן תבשיל הצפרדע שהיא רוקחת. מה שמעלה שאלה אחרת: איך זה שראשי הרשויות המקומיות בגוש דן נרתמו בעוז לשרות אוטובוסים בשבתות וחגים ולא הנהיגו אפליקציה משלהן להפעלת מוניות שיתופיות? או אז היתה גם ההצדקה לאסור תנועה של רכב פרטי וגם של מוניות ספיישל.

שתפו: