הסיפור הזה רק
מתחיל עם סיפורון כלכלי. הוא תיכף יגיע לענייני היום. על פי החוק על בנק ישראל
לשמור על יציבות מחירים. מה זה יציבות מחירים? אם חשבתם שזה אפס אינפלציה, וזה
נראה הגיוני למשמע המילה "יציבות", אז טעיתם. בהמשך החוק נקבע כי יציבות
מחירים היא אינפלציה שבין אחוז אחד לשלושה אחוזים לשנה. וזה ממש לא אפס.
זו אינה המצאה
ישראלית קלוקלת. בכל מדינה שבה תפקיד הבנק המרכזי הוא לטפל באינפלציה – זו מוגדרת
במספר חיובי שלרוב הוא 2% לשנה. מדוע הבחירה המוזרה הזו?
התשובה היא כי
מדד המחירים לצרכן – זה שמודד את האינפלציה – לעולם טועה. איך מדידה של מחיר יכולה
להיות מוטעית?
כך זה פועל: מדד
המחירים לצרכן מודד את המחירים של מוצרים שאנשים קונים. איך יודעים מה "אנשים
קונים". ובכן אחת לשנה – נניח בחודש דצמבר - הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה
(למ"ס) שואלת בערך 10,000 משפחות מה הם קונים ובאילו מחירים. קוראים לזה סקר
הוצאות משקי בית. זה די מתיש ליפול במדגם של הסקר הזה כי כל יום במשך חודש צריך
לרשום מה קנית ובכמה. וכך מקבלת הלמ"ס את סל המוצרים שאחר כך מודדים מדי חודש
את מחירם. על אוסף המחירים הזה מפעילים
חישוב סטטיסטי כדי לסכם אותם במספר ייצוגי יחיד, והתוצאה נקראת מדד המחירים לצרכן.
אם בינואר 2019
המדד היה 100 ובינואר 2020 הוא היה 103, אומרים שהייתה אינפלציה של 3% בשנת 2019.
פלפל עקום
היכן הטעות?
המדד מתחיל בחודש ינואר. נניח שבחודש פברואר נכנסת לשוק סכין גילוח חדש שמחירה חצי
מזה של המותג המוביל – ג'ילט. בחודש מארס
נכנס לשוק זן חדש של פלפלים שהם עקומים וזולים. כך, בכל חודש, נכנס מוצר חדש שזוכה
להתעניינות הציבור – ולקניה מוגברת. אבל הלמ"ס לא סופר אותם כי הדבר יתברר רק
בסקר הוצאות משקי בית הבא. ולכן הוא ממשיך למדוד את מחיר הג'ילט והפלפלים העגלגלים.
ואלה – נניח לצורך העניין – מחירם נשאר קבוע. הנה לכם באחת איך המדד טועה. ומכיוון
שכל חודש נכנסים מוצרים חדשים וזולים יותר – המדד תמיד טועה, והוא טועה כלפי מעלה.
כלומר כאשר בתום
שנה הוא מראה שהמדד עלה באחוז, סביר שבפועל הוא לא עלה כלל או עלה אבל בשיעור קטן
מאחוז. כאשר החוק פסק שעל בנק ישראל לשמור על מינימום של אינפלציה בשיעור 1% נלקחה
בחשבון הטעות. אגב, וזה לא שייך לסיפורנו, מאז שהחוק נחקק בנק ישראל מפספס לרוב את
היעד הגמיש שנקבע לו.
מדד חולי קורונה
אין מספר מדיד
יותר ממדד המחירים לצרכן. ועתה כולנו יודעים שהוא מוטעה. מה שמביא אותנו למספר
חולי קורונה.
השבוע דווח כי
הממשלה תתחיל להקל בסגר כאשר מספר החולים החדשים יגיע ל – 10 ליום לכל היותר. אבל,
וזה מה שחשוב, מי סופר את החולים ואיך? רוב מומחי הקורונה מדווחים שמספר החולים
האמיתי הוא לפחות פי 5 ממה שמדווח. איך זה? כי רוב החולים או נטולי תסמינים או נשארים
בבית, לוקחים אקמול נגד החום ואולי סירופ נגד שיעול ובזה נגמר העניין. הרוב הזה לא
מדווח. מי שרק משתעל הוא לא אידיוט להיכנס לבית חולים. לכן אנחנו לא יודעים על
הרוב הזה.
אם המספר שאליו
מכוונת הממשלה הוא 10 סביר להניח שבפועל הוא 50. זו מדידה עם טעות הפוכה מזו של
מדד המחירים לצרכן.
לא מיותר לציין
כי המספר 10 לכשיושג הוא תוצאה של סגר די נרחב. כלומר הוא בהחלט לא משקף מצב שבו,
למשל, נפתחים גני ילדים ל – 6 שעות ביום, והורה לכל אחד מ - 30 הילדים מגיעים לגן בשעה
8 בבוקר.
מהנקודה הזו כל
אחד מוזמן לייצר תרחישים.
