זבנג, ולא גמרנו

דוברי הממשלה מייצרים את הרושם שאם נתמיד בסגר הכמעט מוחלט שלנו, אז תוך חודש ומשהו הכל יסתדר ונוכל לחזור לחיים נורמליים. ובלשון עממית: זבנג, וגמרנו. בכך הם הולכים עקב אחר אגודל אחרי דונלד טראמפ שהבטיח לפני 3 שבועות כי עד הפסחא (12 באפריל) תחוסל המגיפה, ועתה מתנבא שהיא תגיע לשיא בעוד שבוע וחצי. אלא שכנראה יש פער בין הרושם הזה למציאות המתהווה אל מול עינינו.

השבוע הזהיר מומחה לאפידמיולוגיה כי סין – המדינה בה החל מחול הקורונה ובה הנתונים מצביעים על ירידה בתחלואה – רחוקה מהבראה. מה שנרמז, ובהחלט אפשרי שמדובר בספקולציה, הוא שהמגיפה לא תחוסל עד שיהיה חיסון (בעוד שנה לכל הפחות) או שכולם יחלו. פרופ' סיגל סדצקי ממשרד הבריאות ציטטה מידע מאירגון הבריאות העולמי ולפיו מי שחלה והחלים – לא יחזור להיות חולה, כי המערכת החיסונית בגופו ייצרה נוגדנים מביסי-קורונה. אלא שעם ה"פתרון" הזה יש בעיה: יהיו חולים רבים שהמחלה לא תחזור אצלם כי ימותו קודם לכן. הנה לנו דילמה חברתית מעניינת: האם לקבוע מדיניות על פי התרחיש הזה?

הזבנג

מה שחשוב במיוחד לומר זה שזבנג של הסגר לא גומר את הסיפור. אמנם יש פורומים שבהם עוסקים באינטנסיביות במה שיקרה אחרי... אבל אלה חלומות נעימים שמהווים שעשוע אינטלקטואלי. במציאות יהיה אפשר לחזור לדיונים האלה בעוד כשנה. בלוח זמנים של שנה ברור, לי לפחות, שאי אפשר לחיות במשטר הסגר הקיים עתה. כל המבנה הכלכלי, כולל חלקו הרפואי, יתמוטט.

רבני המדינה יכולים להתברבר כאוות נפשם על מה שיקרה "אחרי הפסח". אלא שמנכ"ל משרד הבריאות כבר הזהיר, בפנים נפולות, כי הוא לא רואה את בתי הספר חוזרים אז לפעילות. כלומר שום דבר לא יסתדר עד "אחרי החג". גם אחרי שראש הממשלה והגנצו פנסה שלו יטילו סגר מוחלט על בני ברק – מעוז עירוני ראשון שנכבש בידי הקורונה.

יש חלופה?

 השבוע הופתעתי מכמות המחקרים שהתפרסמו רק השבוע באתרי אקדמיה כלכליים על קורונה ומשוגותיה. אחד מהם עסק בלקחי העבר – מגיפת האבולה. האבולה התגלתה ב – 1976 באפריקה וחודש לפני הבחירות לקונגרס האמריקני ב - 2004 החרדה האמריקאית מיבוא המחלה היתה כל כך גדולה עד שמועמד רפובליקני דרש, בזעם רב, מהנשיא אובמה להטיל איסור כניסה גורף לארה"ב. בעוד שלא נמצא חולה בארה"ב, בניגוד למצב הקיים, הימין בנה מערכת הפחדה יעילה מאוד כנגד מועמדי המפלגה הדמוקרטית. אבולה נקשרה בעיקר למהגרים, נושא חביב על הימין גם בלי קשר למחלה.

החשש הפוליטי אפשר ועומד מאחורי הרצון למדיניות סגר מוחלט, זבנג וגמרנו, שמאפיינת את הטיפול בקורונה. כך הימין הפוליטי מוכיח שהוא נחוש וחזק להילחם במגיפה. אלא, וכך מלמד המחקר השני, שבתור תעמולה זה אולי עובד. אבל רפואית וכלכלית יש חלופה מוצלחת יותר.

מסיכה + מרחק + בדיקה

התחליף לסגר המוחלט המשתק כל פעילות הוא בבדיקות רחבות היקף ובידוד נשאי הווירוס בלבד, בלי קשר לעובדה אם הם סובלים מתסמיני המחלה או לא, כאשר כל השאר ממשיכים לתפקד כרגיל.

לא מיותר לציין שלמעט דרום קוריאה שהרבתה בבדיקות, כמעט כל שאר המדינות לא ניסו את החלופה. גם אם מניחים שסגר מוחלט הוא בבחינת זבנג זמני, קשה להבין מדוע – אנגליה השבוע חריגה במקצת – אין בדיקות מקיפות או, לפחות, משלוח ערכת בדיקה עצמית לכל בית.

זו אכן מסקנת המחקר. חלופת הבדיקות עם בידוד נשאים וחולים, יעילה במבחן שיעורי תמותה כמו סגר מוחלט. לפיכך יש חשיבות עליונה לנצל את הסגר המוחלט לא כמעשה שיעצור את התפשטות המחלה. הוא לא יכול לעשות כן לפני שכל השיטה החברתית תתמוטט. את הסגר יש לנצל כדי לבודד חולים ונשאים לאחר בדיקות פרטניות. לא כדי לבודד את כולם. עד כאן יש לכאורה שיוויון בין חלופת הבדיקות ובידוד נשאים לבין הסגר המוחלט.

חלופה טובה מסגר

 הפער לטובת חלופת הבדיקות מתעצם כאשר עושים את חשבון הכלכלה. בחשבון הזה רוב האנשים יכולים לחזור לעבוד והמשבר הכלכלי יוכל לחלוף במהירות. במיוחד אם סידורי החיים – עבודה במשמרות ופתיחת העסקים כל היממה – יקטינו מהותית את הצפיפות. ואם יש אמת בטענה שהדברת המגיפה תלוייה בכך שכולם ייחלו בה – השיטה המוצעת יכולה לווסת את החיסון הטבעי הזה בהדרגה.

שתפו: