יש דרך חזרה?

בימים האחרונים התחזקה הדעה ולפיה "יישרנו את העקומה". כלומר המגיפה הגיעה לשיאה ומעתה המצב יציב ואו-טו-טו אחרי היציב תגיע הירידה ונצא מהצרה הזו שהגיעה משום מקום בתקווה שהיא לא תחזור.

כמות המתמטיקאים המנפיקים מודלים מהסוג הזה היא תופעה מרנינה. במיוחד כאשר כלל לא ברור שהנתונים כמו מספר החולים ומספר המתים בקורונה הם אכן מספרי אמת. פעם הזכות ליישר עקומות היתה בידי כלכלנים ועוזריהם מהאגף הסטטיסטי. וכידוע עוד לא נמצא הכלכלן שחזה את מה שאנו חווים עתה. אז טוב שמתמטיקאים יאכלו מעט מהבלי התחזיות.

הפער המגדרי

אלא שהשבוע נתקלתי, בשיטוטי בערבות האינטרנט, בשני מחקרים נטולי נתונים הדנים בשאלה האם אכן יש דרך סלולה חזרה שאם נלך בה נחזיר לעצמנו מה שהפסדנו. המחקר הראשון מזהה בהיבט החברתי של המגיפה כי נשים סובלות מהמצב יותר מגברים. מכות הפיטורין והחופשה ללא תשלום אינן מתחלקות באופן שווה בין גברים ונשים. קל לראות את ההטיה המגדרית כאשר מסתכלים על פעוטונים, גני ילדים ובתי ספר – כולם עם רוב גדול במיוחד של נשים. יותר מזה: בעשור האחרון יש גידול ב"סבתאות" – הסב והסבתא מטפלים בנכדים כאשר ההורים עובדים. עתה, בגלל הסגר, אין "סבתאות" וכלכלת משק הבית עוברת, לרוב, לנשים. כי בענפים שבהם עובדים בתפוקה מלאה – התעשייה המסורתית – יש רוב גברי. במיוחד המצב חמור, במובן הכלכלי הזה, במשפחות חד הוריות שרובן של נשים שנאלצו להפסיק לעבוד בגלל העדר אלטרנטיבה.

החוקרים מצטטים שורה של מחקרים שמראים כי החזרה לשוק העבודה אינה קלה– לבטח ברמת ההכנסה. נשים עלולות לצאת מהמשבר, אם וכאשר, בנקודה גרועה יותר מזאת שבה נכנסו אליו.

הפער היצרני

אלא שהחלום על יציאה אלגנטית מהמשבר למצב כפי שהיה כלל לא ודאי. השבוע ציטט הגרדיאן מאמר של צוות מחקר מהונג קונג ולפיו יציאה אמיתית מהמגיפה תהיה רק אחרי שיהיה חיסון זמין – כנראה בעוד כשנה. הצוות מזהיר מאשליית הניצחון, כפי שהכריזה סין בחבל הארץ שבה החלה המגיפה, כאשר העקומה מושטחת, יורדת ואפילו נעצרת – ובכך מוסרות המגבלות על צפיפות בני האדם.

 המחקר השני מתאר מצב סימפטי עוד פחות. בכל משבר בעבר המכה לתחום הייצור – ההיצע בלשון כלכלנים – היתה קטנה מהמכה לתחום הביקוש. במשבר הנוכחי הממשלות מנסות לדאוג לביקוש על יד הזרמת כסף. אבל זה קורה במקביל לסגר עמוק שפוגע בייצור. קחו מסעדה כדוגמא קטנה. הממשלה מסייעת לבעלי המסעדה בהלוואות – עם ריבית כמובן – בהקטנת מסים וארנונה. האם כל מסעדה תתאושש מהמצב הזה אם הוא יימשך עוד חודשיים שלא לדבר על שנה – המועד החזוי להכנסת חיסון נגד קורונה? אם להשתמש במילים שלהם: מכה של 50% לכולם פחות נוראית מאשר מכה של 100% לחצי מכולם.

כאשר המכה היא על כולם ברמה של 50% אז הזרמת הביקוש הממשלתית יכולה להציף את כולם. אולי לא ברמה הקודמת, אבל אף אחד לא טובע. לעומת זאת כאשר המכה היא ברמה של 100% על המחצית – גם אם הממשלה מזרימה אותו סכום יהיו כאלה שיטבעו. אם מפעל הכיסאות נסגר ואנשים לא יכולים לקנות כיסאות אפשר והם יקנו יותר ביסקוויטים.  אבל אם המפעל ייסגר בסגר ממושך זה מסוג הנזקים שלא ניתנים לתיקון.

בתמצית: בגלל חוסר האיזון בחלוקת ה"מכות" בין מגזרי הכלכלה, ההשפעה של המגיפה תהיה גדולה בהרבה – ומה שחשוב לא פחות – ארוכה יותר.

ומכאן המסקנה: ככל שהסגר יימשך יותר זמן כך יהיו יותר עסקים שייסגרו לחלוטין. ולכן כאשר ניפגש בעוד שנה ב"נורמליזציה" שמקורה בחיסון – המצב יהיה ממש לא נורמלי.

שתפו: