עתה, כאשר בהרבה
מדינות וגם בישראל שיעורי התחלואה והתמותה מקורונה נמצאים בירידה ואילו שיעורי ההחלמה
בעליה, יוצאת לפועל מדיניות של "חזרה בהדרגה" לחיים הקודמים שהיו לנו
לפני ביקור הגברת קורונה שבינתיים הזדקנה.
מכאן עולה השאלה
מהי אותה הדרגה הראוייה למין האנושי עוד בטרם הגיעה מרפא למחלה שלא לדבר על חיסון.
עד לפני שבוע חיינו במשטר של 100 מטר המותרים לתנועה מחוץ לבית. השבוע הוגדלה מכסת המטרים ל – 500. ואם אני מבין נכון אם בית הכנסת והמקווה הם בטווח קילומטר וחצי – גם זה בסדר מבחינת ממשלת החירום הלאומית. מה שפורמלית לא נפסק אך בפועל קורה במימדי ענק הוא ביטול המחסומים בכבישים וזה הנושא של הפוסט הזה: התנועה. כי ללכת 501 מטר מהבית אסור, אבל לנסוע מותר.
תחבורה מעמדית
למעשה הממשלה
מעודדת נסיעה ברכב פרטי ובלבד שלא יהיו יותר משני נוסעים במכונית. זה מותר. זה
חוקי. ואם בטעות איזה שוטר משועמם עוצר את
המכונית, אז הנוסעים שולפים כיפות, כי הם בדרך לבית כנסת. או לבית מרקחת, או לקניות
במרכול או כל תירוץ אחר שנהג לא מבולבל יודע להקריץ.
אומרים על
קורונה שהיא לא מבחינה בין חכם לטיפש, בין שומר חוק ועבריין ובין עשירים לבני אדם
רגילים. קורונה, מתברר, לא עברה בהצלחה את כיתה א' בסוציולוגיה ובכלכלה. אבל
הממשלה בהחלט עברה. כי הנסיעה (ברכב פרטי) המתאפשרת עתה למיטיבי הכנסה אינה הנסיעה
המתאפשרת (בתחבורה ציבורית) למי שמכונית לא מצויה בידיו.
זה לא שרבני
הממשלה ישבו והחליטו לטובת אלה ולרעת אלה. הם פשוט לא יודעים מה לעשות עם הגודש.
היום ברור (ראו מחקר אמריקאי על הקשר שבין המגיפה והרכבת התחתית) כי הצלחת הסגר
לבלום את מסע הקורונה לא נובע מזה שישבנו בבית. הוא נובע מזה שנאסר עלינו להצטופף.
ואם היה לנו מזל ביש והצטופפנו בבתי אבות ("דיור מוגן") אז אכלנו אותה,
ובגדול. ולא בגלל שמי שמתגורר בבתים האלה הוא קשיש, אלא בגלל שהוא צפוף עם אחרים.
הצפיפות, הגודש, היא כלי התחבורה האהוב על קורונה, שפעת ושאר מחלות נגיפיות.
שליש תפוקה
שליש תפוקה
זו הסיבה שגני
ילדים, בתי ספר, תיאטרונים ובתי קולנוע, חתונות המוניות ו....תחבורה ציבורית, הם
לפתע בעדיפות אחרונה. לממשלה אין מושג איך פותרים את חידת הגודש ולכן היא מענישה
נטולי מכונית פרטית. כידוע, בעלי מכוניות מתנועעים בחופשיות – וזה יימשך עד
שמהדורת החדשות תתחיל "בכניסה הדרומית לתל אביב יש עתה פקק תנועה של חצי
שעה". אלא שהממשלה מנסה לדאוג שזה לא יקרה וזו סיבה נוספת מדוע בתי ספר, גני
ילדים ,מכללות ואוניברסיטאות לא נפתחים. שבעלי הרכב הפרטי ירגישו לזמן מה כיף
כלשהו.
הפתרון העקרוני
לצפיפות בתחבורה ציבורית קל. אם שר תחבורתנו, מר סמוטריץ', שמאפשר עתה לימודי נהיגה צפופים, היה
טורח לנסוע ברכבת הקלה בירושלים, גם הוא
היה מכיר את זה. שם מחצית מהמושבים אסורים בישיבה ויש איסור על עמידה. הכלל הוא
פשוט ומוכר: תשמרו 2 מטר אחד מהשניה וליתר ביטחון – גם מסיכה.
ואת המשטר הזה
צריך להנהיג בכל התחבורה הציבורית. באוטובוסים יסומנו מקומות אסורים והנהג לא
יאפשר כניסה לאוטובוס שמכסת היושבים בו נתמלאה. זה אומר שכל אוטובוס
"יעבוד" בשליש התפוקה שלו.
צמצום אבטלה
צמצום אבטלה
המשמעות היא שצריך
הרבה יותר אוטובוסים והרבה יותר שעות פעילות של אוטובוסים מאשר עתה. לעומת זה, הממשלה,
ברוב טמטום, הפחיתה את הנסיעות בתחבורה ציבורית בכך שהפסיקה כליל תנועת אוטובוסים
בימי שישי, ובשעות הלילה והקטינה במידה ניכרת את תדירות - כלומר זמינות -
האוטובוסים.
נניח שכל זה
נסלח בגלל הבחירה בסגר כולל. אבל עתה שהסגר הוא חלקי לחלוטין, התירוץ נמחק.
זה, כמובן, יעלה
הרבה כסף. אבל יש מיליון מובטלים – אז הבה נעסיק את הרבבה שיש לה רישיון
לאוטובוס/משאית. והכסף יגיע ממפעל הפיס שהוחזר לפעילות מלאה ומחכה לנוסעי
האוטובוסים שיהמרו בהתאם להחלטת הממשלה.
