שני משפטנים חברו לכתיבת מאמר שקל לסכמו בשני משפטים: חזון שתי המדינות מת. תחי הקונפדרציה ישראל-פלסטין.
המאמר הזה ראוי
לציון ולתגובה כי הוא משקף את "הישראלי הנאור" – במירעו.
הישראלי הנאור
הוא באמת בעד שתי מדינות. אבל מפעל ההתנחלות הקיים והנמשך עושה את זה בלתי אפשרי.
לפנות כל כך הרבה אנשים אי אפשר. ואם לא מפנים אותם – אז הגבול יהיה מאוד מפותל
וכלל לא ברור שאפילו שרטטן מדופלם יהיה מסוגל להעביר גבול.
צודקים השניים?
בוודאי שכן. מנקודת מבטו של הישראלי הנאור זה ממש לא יפה לגרש יותר מחצי מיליון
תושבים יהודים שקשורים באהבה לשטחי "יהודה ושומרון". אבל זה מה שעשתה ישראל ב 1948-50 - יאמר
ההיסטוריון הדקדקן. אבל את זה עשו לתושבים ערבים, ולכן זה לא נחשב. שימו גם גם
לטרמינולוגיה: המתנחלים מתגוררים ביהודה ושומרון ואילו הפלסטינים מתגוררים
בפלסטין. ואלה שתי יישויות גיאוגרפיות שונות בתכלית השינוי.
הנאור הישראלי
מציע להמיר חזון בלתי אפשרי ("שתי מדינות") בתרחיש ריאליסטי עד העצם
("קונפדרציה"). הקונפדרציה אינה מדינה אחת כמו הפדרציה של ארה"ב
למשל. הם גם לא טרחו לברר עם גופים פלסטינים ייצוגיים, ככל שיש כאלה, על הסכמתם לתוכנית.
בכל זאת, לשיטת הנאור הישראלי, ישראל תספח חלק מההתנחלויות והצבא שלה ינוע חופשי
לא רק במדינה הנקראת ישראל אלא במדינה הנקראת פלסטין. אבל זה יהיה צבא שונה
לחלוטין מזה שקיים היום. הוא יפעל בפלסטין למען השלום ולא למען הכיבוש.
הדדיות? שיוויון?
הדוגמא מעניינת
כי הצבא של פלסטין לא יוכל לפעול בישראל למען השלום כפי שצבא ישראל יפעל בפלסטין.
יותר מזה, בעוד ישראל תוכל לספח אליה חלק מההתנחלויות, פלסטין לא תוכל לספח אליה
יישובים עם רוב ערבי מתוך ישראל וקרובים לגבול המוצע.
או, בלשון
פשוטה: אין הדדיות. אין שיוויון. והכל, כמובן, בראייה נאורה, שוחרת שלום וקידמה,
אבל מאוד ישראלית.
ככל שידוע, הן
פלסטין והן מדינות ערביות רבות תומכות בפתרון שתי המדינות, בגבולות שלפני מלחמת
1967. לכל מאוהבי הסידור הזה בצד חישראלי יש בהחלט פרטנר. לעומת זאת במבט ערבי אין
להם בישראל אף פרטנר חוץ, אולי, מחברי הכנסת של הרשימה המשותפת. אם כן, מדוע
ישראלי נאור מחפש פתרון שונה כאשר ידוע שלפתרון השונה אין הסכמה בצד שכנגד?
כי הוא מבלבל את
המוח.
צמצום הסכסוך
הנה, בכל זאת,
הצעה לצמצום הסכסוך ב – 95%. הבה נסכים ש"חזון שתי המדינות" מת. קורה.
מזדקנים. יש קורונה, הרבה דמנציה באשר להיסטוריה העתיקה של 70 השנה האחרונות. ויש
הרבה ילדי גבעות.
ההצעה היא
שישראל תיסוג לגבולות 67. ככה סתם, באופן מינורי. בלי חזון. בלי הסכם. בלי חלוקת
מי התהום או חיבורם. כל אזרח ישראלי שיבחר להתגורר מהשטח שישראל תיסוג ממנו – לא
יפונה. היחס אליו ואליה יהיה בדיוק כמו לאזרח ישראלי המתגורר בניו יורק.
כך בפשטות.
