ביני לביני
ניסיתי לנחש מהו הנורמלי החדש. אולי, החיים אחרי המגיפה שטרם הסתיימה. אבל מתברר
כי מדובר בקשיים באספקת מוצרים. הנורמלי החדש הוא העיכוב. לוחות הזמנים להספקה משתבשים,
הייקים סובלים מאולקוס והאנושות כולה אמורה להתרגל לכך שהתחייבות על מועד היא
חלום.
הגדרת הנורמלי
החדש פותחת נייר עבודה שחיברו שלושה כלכלנים שביקשו להבין מה קורה כאן. נשיא
ארה"ב אף הוציא צו ובו כמה מצוות עשה לצמצום נזקים.
היו ימים שבהם
דיון אקדמי באינפלציה נפתח באבחנה בין אינפלציה של ביקוש ואינפלציה של הוצאות. ב –
40 שנה האחרונות נכתב מעט מאוד על האינפלציה שמקורה בצמצום היצע המוצרים. רוב השיח
היה על מחלת האינפלציה של ביקוש והתרופות לה: צמצום גירעון ממשלתי ו/או העלאת
ריבית. עיון קל בתקשורת מלמד שצמד המילים אינפלציה וריבית מופיע בתכיפות. ריבית
גבוהה פועלת לריסון הפעילות הכלכלית, ומכאן השימוש הנפוץ בהעלאת ריבית כל עת שמדדי
המחירים לצרכן מרימים ראש.
אינפלציה של מחסור
אבל אם הבעיה
היא שיש מחסור – הנורמלי החדש – העלאת ריבית עלולה להיות חרב פיפיות. כי עם ריבית
גבוהה יותר יזמים ישקיעו פחות, עלויות המימון יהיו גבוהות יותר – עם סכנה שהייצור
יפחת, ההיצע יוגבל עוד יותר וזה רק ידרבן את עליית המחירים.
החוקרים מזהים
את תחילת התופעה עם התפרצות הר געש סמוך ליפן שהביא לגל צונאמי שהסב נזקים גדולים
ובכללם השבתת תחנת כוח גרעינית. בשנתיים האחרונות לא כל כך הרגשנו במחסור כי
הביקושים היו נמוכים באדיבות משפחת קורונה. אבל לאחרונה התופעה מתעצמת. אחד
הביטויים לכך הוא ייקור של כ – 180% במחירי ההובלה הימית שיש הטוענים שמקורו
במחסור באוניות.
מה ההסברים
לתופעה?
יש הטוענים כי
הגלובליזציה המואצת – התרחבות הסחר העולמי שאמורה להביא לגידול בהיצע – מלווה עתה
בריכוזיות גוברת. התחרות החופשית מסייעת יותר לחזקים. התאגידים הגדולים, לפי הגישה
הזו, מגבילים ייצור כדי להרוויח יותר. בישראל, למשל, הריכוזיות ביבוא גדולה יותר
מהריכוזיות בייצור המקומי – מה שמפתיע בהתחשב בגודלה הצנוע של המדינה. חלק גדול מהיבואנים
הם בלעדיים ומספקים מוצרים מיצרנים שבזירה העולמית מתחרים זה בזה. נשיא סין אף פתח
באחרונה ביוזמה לצמצם בכוחם של תאגידי הענק. או לפחות לעשות רושם שזה מה שהוא
עושה. שימו לב לאסון מהשבוע שעבר עת פייסבוק ווטסאפ וטלגרם נפלו. זאת כאשר הטלפון
המשיך לעבוד. המחשבים זמזמו כהרגלם והמיילים התרוצצו בשטח.
הכוח של
היבואנים ושל רשתות השיווק מביא לידי כך שחלק הולך וגדל של הרווח מהמכירה לצרכן לא
מגיע ליצרן. שמואל חרל"פ יכול להחליף/לרכוש את היאכטה מבלי שחשבון הבנק שלו
ירגיש יותר מטפיחה קלה בכנף, כי הוא שולט על מחירי מרצדס, מיצובישי ויונדאי. על
איזה מחיר אתם, הקוראים, שולטים?
גיוון?
הנשיא ביידן ציווה לגוון. יצרן פסטה לא ירכוש קמח רק מספק אחד. זה נראה פשוט. זה לא. הספק ייתן
הנחה במחיר תמורת בלעדיות. מוכר? תנסו למכור או לקנות דירה באמצעות מתווך. העמלה
תלויה באופן קריטי בבלעדיות. האם תתפתו למחיר הנמוך - אפס במקרה של פייסבוק ווטסאפ - ותסתכנו בעיכוב? או תשלמו יותר
בתמורה למגוון מתעניינים. החלטה לא פשוטה.
התשובה של
החוקרים מסובכת עוד יותר. הם מנסים להציע לממשלה איך לטפל במחלה הכלכלית הזו. כאשר שינוי הריבית בעייתי, לממשלה נותרים שני כלים מרכזיים: מס וסובסידיה. לכאורה זה נראה פשוט. כך, למשל,
"הארץ" דיווח השבוע כי בתגובה להסכמה בינלאומית למס חברות מינימלי
בשיעור של 15% (בישראל שורה של תאגידים בינלאומיים משלמים הרבה פחות) הממשלה שוקלת
לתת סובסידיות. אלא שלזהות סיבה למחסור בהיצע נעליים הרבה יותר מסובך.
לכלכלנים אין
תשובה חד משמעית למחלה החדשה. לעומתם החיסון הרביעי של פייזר הרבה יותר זמין.....
