נניח שאת/ה
יו"ר תאגיד תנובה או שטראוס. המשרד שלך הוא בשפיים ומנכ"ל הבנק מבקש
להיפגש בתל אביב. יש לך שתי אופציות נסיעה. בראשונה, את מבקשת מהנהג של האאודי
הצמודה להסיע אותך. בשנייה, המזכיר/ה שלך מזמין/ה מונית. מה עדיף?
מדד העדיפות הוא
זמן הנסיעה. והתשובה היא המונית ומסיבה פשוטה: היא יכולה לנוע על נתיב התחבורה
הציבורית (נת"צ).
עכשיו נעבור
לבחון את הסוגיה בעיניים של מה שראוי מבחינה תחבורתית ואם תרצו – גם מוסרית. בשתי
החלופות יש מכונית ובה נוסע. מדוע לתת העדפה למכונית הנקראת מונית? המונית אינה
פנוייה לקחת נוסעים נוספים. היא ציבורית בדיוק כמו האאודי הצמודה של היו"ר.
אם כך מדוע מגדירה ממשלת התבונה היהודית הטהורה את המונית כתחבורה ציבורית?
אפשר לחשוב על
כמה הסברים. האחד, כי המונית אינה פרטית וההפך מפרטי זה ציבורי. השני, כי בעת
הולדת הנת"צ בעלי המוניות הפעילו לחץ על חברי הכנסת. השלישי, כי בעלי מונית
הם בעלי "רישיון נהיגה ברכב ציבורי".
פרטי או ציבורי?
כל הנימוקים האלה,
ויש עוד מסוגם, אינם רלוונטים כלל להסעה ציבורית. והדוגמא דלעיל מלמדת שאין בהעדפה
הזו אפילו טיפה של צדק. באופן דומה, אין כל הצדקה מוסרית ותחבורתית למתן מקומות
חנייה חינם לתחנות של מוניות. גם הפיקוח על מחיר הנסיעות – המונה – הוא שרות שכלל
אינו חיוני. הוא גם מונע תחרות בין נהגי מוניות.
המוניות
המיוחדות מהוות עשירית הפרומיל מכלי הרכב הפרטיים. אבל מי שמסתכל על אזור הטיסות
היוצאות משדה התעופה מתרשם שמוניות מיוחדות מהוות 50%. קל לראות כי השרות
"הציבורי" פועל באופן אינטנסיבי למי שמגיעים לישראל מחו"ל. באמת
מגיע להם....
מכאן קל להגיע
למסקנות המתבקשות מהמצב הנוכחי: מדובר ברכב פרטי עם נהג. אין סיבה להטיל על
המכונית הפרטית הזו מיסוי נמוך יותר. אין מה לדבר כלל על החזר מס על הדלק שהמכונית
הזו צורכת. כמו כן אין כל סיבה להגביל – במכסה או בתשלום – דווקא את המכוניות
הפרטיות האלה בהשוואה למכוניות פרטיות אחרות.
וכמובן שאין
סיבה לתת להן הקלות בכל האמור למס גודש שמיועד להפעלה בגוש דן (למה רק שם?) בעוד
2-3 שנה. דרך אגב, את תושבי גוש דן אין סיבה לפטור ממס הגודש.
ואם גם תואיל
ממשלת "השינוי" לעשות באמת שינוי ותפעיל תחבורה ציבורית של אמת בכל ימות
השנה ובכל שעות היממה – דיינו.
