המאמר שהתפרסם
כאן לפני כמה ימים עורר תגובות שהמכנה המשותף שלהן הוא תסכול. איך זה שיש תופעה
חברתית כל כך מוכרת אבל איש, במיוחד מומחים מהסוג הכלכלי, לא מצליחים למדוד אותה: אפליה.
המאמר עסק בשאלה
האם יש אפליה מגדרית במיסוי הכנסה ורכוש. חוקי המס, ברוב המדינות, אינם עוסקים
במגדר. על פניו הכל תקין. אלא שהמחקר שצוטט שם מצא כי אמנם להלכה אין אפליה, אבל
למעשה היא חיה קיימת ובועטת, אפליית נשים.
כולנו מכירים
אפליה מסוג הרבה יותר פשוט ויומיומי: בישראל – נגד ערבים. בהרבה מדינות – נגד
שחורים. ובכל המדינות – נגד מיעוטים ומהגרים. מי שקורא ספרות סקנדינבית לומד כי
במדינות המתוקנות שבצפון אירופה האפליה של מהגרים ומיעוטים ניזונה מהאגף הימני של הפוליטיקה
– זה שבמלחמת העולם השנייה אהד את מנהיג הגזע הארי, איש אחד עם שפם קטן.
הנה השאלה
בתמצית: איך זה שכלכלנים יודעים להמציא קונצפט מופרך שאף אדם לא ראה, לא שמע ולא
מישש – התוצר הלאומי הגולמי, למשל – ולמדוד אותו באדיקות וליחס למדידה משקל חברתי
ופוליטי ניכר. איך זה, מצד אחד. ומצד שני לא מוצאים דרך למדוד אפליה שמוכרת
ומזוהה.
התמיהה המוצדקת
והמתסכלת נותרת ללא תשובה. אבל יש עדויות נסיבתיות.
אשכנזים ומזרחים
ב – 2002 הבאתי ממצאי משחק שיזמו חיים פרשטמן ואורי גניזי. הם השתמשו במשחק מוכר – משחק אמון – בו
משתתף א' מקבל סכום כסף, נניח 200. א' יכול לשים את ה-200 בכיסו ובכך תם המשחק. אבל
יש לא' אופציה נוספת: להעביר חלק מהסכום או כולו למשתתף ב', שאותו אינו מכיר. או
אז הסכום יוכפל. למשתתף ב' שתי אופציות: הוא יכול לשים את הכסף בכיסו ובכך מסתיים
המשחק, והוא יכול גם להחזיר משהו לשולח, א'.
המשחק הורץ
פעמים רבות על ידי כלכלנים מהזרם
ההתנהגותי ועולה מהממצאים שלא מעט משתתפים אינם אגואיסטים אלא משתפים פעולה. זאת
בניגוד לתיאוריה הכלכלית שבה כל אחד מאיתנו אגואיסט המבקש להביא למירב את הכנסתו
ותועלתו.
שני החוקרים
הוסיפו תבלין למשחק. הם אמרו לשחקן א' את שמו של ב'. נניח רבינוביץ או בוזגלו. או
אז בדקו האם ב' האשכנזי זוכה ליחס מועדף על פני ב' המזרחי. ואכן כך היה. הנה לנו
ההוכחה לקיומה של אפליה – לבטח דעה קדומה - אתנית.
סלובקים וצוענים
מחקר מהעת האחרונה הנקרא "שעיר לעזאזל" בא לבדוק פעם נוספת אם יש אפליה וכלפי מי
היא מכוונת. במשחק/ניסוי הזה מתארים למשתתפים מצב בו מישהו שאינו ידוע עושה משהו
רע. המשתתף מתבקש להצביע את מי יש להעניש. בניסוי, שנערך בסלובקיה, נמצא כי אם
כתוצאה מהמעשה הרע לא נפגע איש אז המשתתפים, ככלל, לא הטילו דופי באדם שאינו
מעורב. אבל כאשר מישהו נפגע אז הוטל דופי, ועונש, על אדם כלשהו. אבל האשם והעונש
שהוטל על צוענים, מיעוט של 15% מהאוכלוסיה, היה גדול פי כמה מהאשם והעונש שהוטל על
סלובקים "רגילים". חשוב לזכור: למשתתפים בניסוי כלל לא היה ברור מי עשה
את המעשה הרע. הם בחרו להאשים ולהעניש רק עוברי אורח "חשודים".
המנוולים
מה זה אומר:
שבני האדם, ככלל, הם מנוולים טעונים דעות קדומות ובוחרים להטיל דופי באנשי המיעוט
האתני.
אבל כל
הנ"ל מתרחש בחו"ל. בישראל, כידוע, זה לא קרה, לא קורה ולעולם לא יקרה.
