חוק הדיור הציבורי – זה המאפשר לדיירי דירות ציבוריות לקנות אותן במחיר מסובסד – יפח את נשמתו בימים הקרובים. הממשלה החליטה שלא להאריך את תוקפו. "מה נעשה?" שאל דייר את שר השיכון. "תתפללו", הגיב יצחק גולדקנופף לפי הדווח באתר "המקום הכי חם בגיהנום".
יש הטוענים כי חלק ניכר מהתיאוריה הכלכלית
העוסקת במקרו כלכלה לא שונה מתפילה. לכלכלנים יש ספר תורה המכונה מודל: בתחילה המודל אמנם התיימר לשקף את המציאות, אבל עם
הזמןהמציאות התבקשה להתאים את עצמה אליו. כאשר משהו בחיים לא מסתדר, חוזרים
ומשננים את דבר המודל.
הכלכלן ג'יימס גלבריית' פירסם לא מכבר מאמר
שמנסה להסביר מדוע החשיבה הכלכלית הקונבנציונלית טועה כל כך הרבה פעמים. לשם כך הוא
משווה שני מושגים: אבטלה ואינפלציה.
אבטלה היא תופעה ברורה. אדם שאינו עובד אך
מחפש עבודה הוא מובטל. סופרים כמה כאלה יש, והתוצאה מלמדת על מימדי האבטלה.
תסבוכת האינפלציה
אינפלציה היא עניין יותר מורכב. המודל המקובל
על כלכלנים משתמש בכלי עזר לזיהוי המחלה: "עקומת פיליפס", שקושרת את
האינפלציה לאבטלה. ככל שיש יותר אבטלה, כך יש פחות אינפלציה. "שיעור אבטלה
טבעי" הוא דבר הנתון משמיים, ואם מצמצמים את האבטלה למטה מהטבעי הזה האינפלציה קופצת. "פער
התוצר", המלמד על ההפרש בין ההכנסה הלאומית האפשרית להכנסה בפועל, כשהפער מצטמצם
– האינפלציה מתרחבת.
ויש עוד.
תסבוכת הדירה
כדי להבין את עוצמת הערפל באינפלציה, הבה
נסתכל על המרכיב העיקרי של מדד המחירים לצרכן, – בישראל כמו ברוב המדינות העשירות:
הדיור, המהווה בין רבע לשליש מהמדד.
תחשבו לרגע, האם אתם מוציאים שליש מכלל ההוצאות
החודשיות שלכם על דיור (לא כולל תחזוקה)? האם אתם מגיעים להוצאה של 4,000 שקל בחודש,
הסכום שנמצא בסקר הוצאות משקי בית 2019? ואם לא, מאיפה צמח המספר הזה?
אהה, קניתם את הדירה! אבל זה היה לפני עשרים
שנה בערך, אז מה היא עושה במדד של פברואר 2023? עד לפני כעשרים שנה חִשבו את זה
באופן הבא: לקחו את מחיר הדירה הממוצעת באותו חודש וקבעו את ההוצאה שלכם בשיעור
תשואה על המחיר הזה. מה זה שיעור תשואה ואיפה הוא נמדד? בקיצור: קשקוש.
אז החליטו לשנות את השיטה. נכון שקניתם את הדירה
לפני עשרים שנה במיליון אבל לצורך מדד המחירים אתם בעצם שוכרים את הדירה מעצמכם.
לוקחים את שכר הדירה הממוצע, מערבבים אותו עם ריבית על מחיר הדירה והופ, קפצו 4,000
שקל בחודש (מחירי 2019) לתוך ההוצאות שלכם. שכרתם דירה? ממש לא. עירבבתם עם ריבית?
בטח שלא. אבל הכלכלנים רשמו מה שרשמו, וזהו. אם שכר הדירה היום עולה ואתם חיים
בדירה משלכם נרשמים לכם אינפלציה ויוקר מחיה וצרות אחרות.
דירה להשכיר
אבל יש כאלה שבאמת שוכרים דירה, יאמרו חובבי
המודל. נכון. כרבע מהתושבים בישראל גרים בשכירות. משפחת סלמן, למשל, שכרה דירה
בחיפה בחודש ספטמבר ומשלמת 6,000 שקל לחודש בחוזה לשנה. גם בפברואר היא משלמת 6,000,
כמו בינואר. בכמה עלה שכר הדירה? באפס אחד גדול. אבל כמה נרשם במדד?
הנה התרגיל. מחשבים את שכר דירה על פי חוזים
חדשים שנחתמו בפברואר. משפחת סלמן לא
משלמת את הסכום של חוזה חדש, אבל למודל זה לא משנה. רושמים מה שראוי: כמו מצות
בפסח, שכתובות בתורה.
שימו לב גם למה שקרה לאוכלוסיה הנסקרת. בסקר
ההוצאות משתתפות 10,000 משפחות. רבע מהם שוכרות דירה, וכך הגענו ל-2,500 משפחות.
מתוכן, 8.3% חתמו בפברואר על חוזה חדש, וכך נשארנו עם 200 משפחות המהוות 2%
מהמדגם. אבל מה שכתוב להן בחוזה קובע את האינפלציה בסעיף הדיור במדד המחירים
לצרכן.
דיני נזיקין
המודלים הכלכליים, טוען גלבריית', מפספסים
את המציאות. בתגובה לאינפלציה לא מבוססת, הכלכלנים מציעים תרופות מהנוסח של
גולדקנופף. אך בעוד שתפילות סתם לא עוזרות, התגובות של הממסד הכלכלי הבנוי על
אלוהי המודל, כך טוען גלבריית', הן לא רק מופרכות. הן גם מזיקות.
