בראיון לקול ישראל אמר שגריר ישראל במיאנמר
כי הגיעה העת לשים קץ למשטר הצבאי.
הנה חידה בלינגו דיפלומטיקוס:
א.
ממשלת
ישראל מתנגדת למשטר הצבאי במיאנמר ושוקלת להפסיק יצוא תוכנות פריצה לממשלת הגנרלים
שם.
ב.
ממשלת
ישראל לא תעשה דבר. אולי אפילו ההפך.
איך אפשר לדעת מה התשובה הנכונה בלי להתקשר
לממשלת ישראל כדי לברר את העניין? שגריר הרי לא קובע מדיניות ובטח שמדיניות לא
נמסרת בראיון לתקשורת, ועוד בישראל ולא במדינה המארחת.
עד כאן סיפור שבדיתי במוחי הקודח.
השבוע
התראיין שגריר ארה"ב בישראל לפודקסט של CNN
ואמר כי ארה"ב מבקשת
לעצור את החקיקה המשפטית של ממשלת נתניהו. עורכי "הארץ" כל כך התרגשו
מהתפנית האמריקאית עד שכתבו מאמר מערכת, "על ארה"ב להימנע", להימנע
בהצבעה באו"ם על גינוי ישראל עקב החלטת הממשלה להכשיר מאחזים לא חוקיים של ישראלים
בפלסטין.
עברו 24 שעות, ובלחצה של ארה"ב החליטו
האמירויות למשוך את הצעת הגינוי. לא רק שארה"ב לא נמנעה בהצבעה, היא מנעה כל
החלטה שהיא.
וזה הבלוף האמריקאי. השגריר נשלח לספר מעשיה
ברדיו ובמציאות ארה"ב נהגה כפי שנהגה בעבר: העניקה הגנה מוחלטת לממשלת ישראל
ולהפרות החוק הבינלאומי שלה.
ביטול העבדות
ארה"ב מספרת עד כמה היא אוהבת דמוקרטיה
וזכויות אדם. אבל במציאות אין לה כל בעיה עם מדינות שמפרות את מה שהיא מטיפה לו. זה
לא מקרי. ארה"ב מרמה גם את עצמה.
אבחן שני אירועים. מלחמת האזרחים מלפני
כ־160 שנה מוצגת כמלחמת האור – מדינות הצפון נגד החושך – מדינות שבהן העבדות היתה חוקית.
הטובים, הצפונים הלבנים, באים לשחרר את העבדים השחורים מהדרום הגזעני.
יש בזה משהו, אבל הוא לא קשור לא לזכויות אדם
ולא לשוויון לאדם השחור. מה שיש זה רצונם של בעלי עסקים צפוניים לשחרר עבדים מהדרום
כדי להגדיל את היצע העבודה. מילימטר לא מעבר לזה. משנסתיימה המלחמה בניצחון
הטובים, העבדים שוחררו מכבלי המעסיק אבל מדיניות האפרטהייד נמשכה: הפרדה בחינוך,
בתחבורה ציבורית ובפועל גם בדיור.
בעלי המפעלים רצו וקיבלו את כוח העבודה
הזול. והכל בשם "שחרור" העבדים השחורים.
איסור ההפלות
האירוע השני התרחש בשנה שעברה: פסק הדין של
בית המשפט העליון בנושא ההפלות, שהפך פסק דין קודם (Roe v. Wade) של
אותו בית משפט עליון מ־1973 שקבע כי זכויות אדם, המוגנות על ידי החוקה, כוללות גם
את הזכות של אשה להחליט האם להרות והאם ללדת.
הדתיים שנאו את פסק הדין ההוא. לכאורה בגלל
זכותו של עובר לחיים, שגוברת על זכותה של האם "להרוג" אותו בהפלה. בתחרות
בין האשה והעובר פסק הדין מ–1973 היה חד משמעי.
אלא שבית המשפט העליון הנוכחי עשה תרגיל: ביטול
זכות האישה על גופה אינה זכות חוקתית. לפיכך זכותה של כל מדינה בפדרציה של
ארה"ב לחוקק איסור הפלות בשטחה.
הנה הווריאציה האמריקאית ל"זכות
הרוב" שבשמו – רוב המצביעים בבחירות האחרונות לא הצביעו עבור המפלגות
המשתתפות בקואליציה הנוכחית - מדברים בנימין נתניהו וחבורת הפשע שלצידו. הרוב
במיזורי כופה דעתו נגד זכויות האשה על גופה. אם כל מדינה – במבחן הצבעת הרוב –
היתה מחוקקת את האיסור, לנשים לא היתה אפשרות לבצע הפלות בארה"ב.
הזמר האמריקאי
כאשר ממשלת ארה"ב אומרת שהיא מסתייגת
מהחקיקה של הכנופיה בירושלים – זה בלבול מוח מילולי. במציאות ארה"ב עזרה ועוזרת
לישראל להנציח את הכיבוש (ישראל טוענת שאין כיבוש ולכן מותר להתנחל) ואת הפרות
זכויות האדם שעתה זולגות מרמאללה לחיפה ובאר שבע.
אבל אובמה וביידן, שלא כמו טראמפ ונתניהו,
הם אנשים הגונים, הלא כן? אולי, אבל כאשר זה מגיע לאינטרסים האמריקאים אז הנה, סין
קיבלה תעודת כשרות, גם צ'ילה תחת הדיקטטור פינושה קיבלה וכך גם כל דיקטטור מנוול
באשר הוא, בתנאי שהוא משמיע את הזמירות הנכונות.
