יש בישראל מונופול. הוא מהוותיקים
במקומותינו - בן כ־70 שנה. הוא חריג בנוף המונופולים. הוא מפסיד כמעט תמיד. ההפסד
המצטבר שלו הוא יותר מ־100 מיליארד שקל. ככל שאני יודע הוא מעולם לא שילם דיבידנד
לבעלי המניות אבל אלה לא מתלוננים.
כאשר בנק ישראל מעלה את הריבית המונופול הזה
מגדיל את הפסדיו על אף שאין לו משכנתא צמודה לשער הריבית. לעומת זאת, ולמרות שהוא
לא יצואן, כל פיחות בשקל מגדיל את הכנסותיו. המונופול, אם כן, הוא ייצור כלכלי
משונה.
שמו בישראל: בנק ישראל.
המוצר שהוא מייצר הוא כסף. אם אתם מחזיקים
שטר מטבע תמצאו שם חתימה של הבוס הגדול המכונה הנגיד. איך מצליחים להפסיד מהדפסת
כסף? בנק ישראל מכריח את הבנקים המסחריים להפקיד אצלו חלק מהכסף שהם מחזיקים. אבל
המונופול הוא הגון ועל הכסף הזה הוא משלם ריבית. לכן כאשר בנק ישראל מעלה את
הריבית – המונופול נאלץ לשלם יותר – ומפסיד.
זה לא קל להפסיד כסף כאשר אתה מדפיס אותו.
המונופול מחזיק כ־200 מיליארד דולר ומחזיק צוות מוחות משובח להשקיע את הדולרים
בתבונה. אך ככל שמאגר הדולרים גדל – כך ההפסד של המונופול גדל אף הוא. כאשר הוא
קונה דולרים, והוא קנה הרבה בשנים האחרונות, הוא מוכר אגרות חוב כדי לספוג את
השקלים שהוא הדפיס לקנות את הדולרים. על אגרות החוב הוא משלם ריבית. וכאשר הריבית
עולה – ההפסד גדל גם הוא.
ברפואה קוראים לזה סכיזופרניה.
נטל ההפסדים
הוא לא יחיד בדורו. גם כמונופול על הדפסת
כסף מקומי וגם בהפסדי העתק שלו. כמעט כל הבנקים המרכזיים מפסידים. על פי מאמר
שפירסמה בלומברג הבנק המרכזי של צרפת הפסיד אשתקד 17 מיליארד יורו. האוסטרלי הפסיד
כ־25 מיליארד דולר אמריקאי. הכותרת שנתן המוסף הכלכלי של "הארץ"
למעשייה של בלומברג הוא "הבנקים המרכזיים באירופה בבעיה קשה: ספגו הפסדי
עתק".
מדוע מעשייה? כי אין כל תוכן כלכלי ממשי
לרווחים או ההפסדים של בנק מרכזי. הבנק המרכזי מתייחס לעצמו כאילו שהוא תאגיד
עיסקי. אבל אם היה לו רווח של 100 מיליון שקל או הפסד של 100 מיליון שקל – דבר לא
היה משתנה בחיים הכלכליים של מישהו מאיתנו. בעת הפסד הבנק לא נאלץ לפטר עובדים –
שכר העובדים היא ההוצאה הגדולה ביותר של הבנק המרכזי. כפי שהוסבר לעיל, אם הוא היה
מעלה את הריבית כדי להגדיל את הכנסותיו – הוא היה מקבל תוצאה הפוכה.
בחיים הממשיים, שלא כמו בדו"חות של
רואי חשבון, בנק ישראל הוא המדפיס המוניטרי. הוא נותן את המוצר שהוא
"מוכר" מבלי לדרוש עמלה או מחיר. למי שמדפיס את הכסף וקובע את הריבית יש
השפעה על כולנו. כולנו – למעט המדפיס עצמו. הוא מחוסן מתוצאות מעשיו. לכן אין כאן
לא בעיה, ולא בעיה קשה. אין כאן כלום.
עצמאות מיותרת
לא מסובך להגיע למסקנה ששר החוץ של ישראל,
אלי כהן, לא טעה כאשר הציע שהממשלה היא שתקבע את הריבית. זה גם מתיישב עם אותה
משילות שהוא וחבריו לקואליציה מרבים לדבר עליה. האם הממשלה נותנת לצבא עצמאות בהחלטות
צבאיות? אז מה פתאום מקיימים מונופול שעושה מה שבא לו?
בכך פוטרים את הממשלה מהאחריות לכך שמי שלקח
הלוואה ומשכנתא משלם בשנה האחרונה מאות ואלפי שקלים יותר לחודש בגלל ההחלטה להעלות
את הריבית. שיתכבדו אלי כהן, בנימין נתניהו, הגולדקנופף והסמוטריץ' ומדי חודש
יתכנסו ויחליטו, במשילות ראויה, מה לעשות עם הריבית וכמה שקלים לספוג במלווה קצר
מועד – אם בכלל. זה חשוב לפחות כמו החלטת שר הבטחון הלאומני, בן גביר, להזיז שני
שוטרים מטרטור פלסטינים בצור באהר לטירטורם של תושבי שועפט.
וכך יוכל שר החוץ למנוע העלאת ריבית במקום
לצייץ בטוויטר שזה לא יפה מה שבנק ישראל עשה.
