גארי ליניקר הוא אישיות טלוויזיונית
המוכרת לכל מי שמתגורר באזור הקליטה של שידורי ה־ BBC. הוא המנחה של התכנית הכדורגל הכי פופולרית בשבת: Match
of the day. בשבת האחרונה הוא ושותפיו לצוות איאן רייט
ואלן שירר – שלושתם כדורגלני עבר = נעדרו. ליניקר, כי הושעה (ואמש הושב), והאחרים לאות הזדהות
עימו.
ליניקר הושעה כי צייץ בטוויטר ביקורת
כלפי מדיניות הממשלה בנושא הפליטים. יו"ר הבי.בי.סי הוא תורם למפלגה השמרנית
שבשלטון המבקשת לעצור כניסת פליטים, השפה בה משתמשת שרת הפנים של בריטניה כאשר היא
מדברת על הפליטים, מזכירה לליניקר את גרמניה לפני 90 שנה. על זה הוא צייץ.
ליניקר לא דיבר על כך בתכנית
הטלוויזיה. הוא צייץ בזמנו החופשי. המפגינים בימים אלה כנגד תכנית החקיקה של ממשלת
ישראל מושווים על ידי יאיר נתניהו, הבן של, לאירגון פרי חקיקתו של ראש ממשלת
גרמניה בשנים שציין ליניקר. ראש ממשלת ישראל לא השעה אותו. ישראל היא מדינה
ליברלית או שביבי איבד שליטה.
מה עניין דעתו של ליניקר בנושא
פוליטי להשעיה מתכנית על כדורגל? אני מניח שמפקד מחוז תל אביב של המשטרה ישמח
להשיב. גם הוא הושעה בהחלטה של רגע והוחזר רק אחרי שהיועצת המשפטית לממשלה אמרה
שזה נעשה בדרך שנראית לא חוקית.
טוויטר נגד (ובעד) טראמפ
השעיה היא הסימפטום. טוויטר הוא
הסיפור. וגם פייסבוק וגוגל. שלושת אלה שולטים על הצנרת של התקשורת העולמית. האם
מותר להם להשעות משתמש?
טוויטר השעה את דונלד טראמפ עת היה
נשיא אחרי שעודד בקול גדול את הפורעים שפלשו לבתי הקונגרס בדרישה לפסול את הבחירות
לנשיאות שבהן טראמפ הפסיד. סביר? אז מה עם הבן של ביבי? או שלעודד אלימות בישראל
זה עכשיו תקין ולכן יאיר הצעיר כלל לא חטא במונחי טוויטר.
אלון מאסק, שיש ויכוח מה גדול יותר ערך הרכוש שלו או האגו שלו, קנה את
טוויטר והחזיר לטראמפ את היכולת להמשיך ולהסית. בעל המאה – הבעלים של טוויטר
והיו"ר של הבי.בי.סי – הוא בעל הדעה. שר הבטחון הלאומי, בן גביר, חשב שהוא
במעמד דומה כאשר הדיח את השוטר מתל אביב. היועה"משית הסבירה לו ששוטר אינו
משרת אמון של שר. אבל טוב שיש רפורמה/הפיכה בצנרת החקיקתית לסדר את המחדל הזה.
משילות גם בטוויטר?
האם ראוי לתת לטוויטר, גוגל, פייסבוק
ובן גביר לעשות מה שבא להם? על שלושת הראשונים איאן ראנד היתה בוודאי מסכימה. חופש
מוחלט בחיי הכלכלה. ואם החופש יוצר מונופול? ראנד היתה אומרת שהחופש ידאג לזה שהמונופול
לא יישאר כי התחרות תעודד יזמים אחרים. אבל לא נטריד אותה בשעה קשה כזו עם עובדות.
אוסטרום מהלכת על חבל דק בנסיון לשמור
על הזכות להשתמש ב"צינור" הציבורי שילדו טוויטר, גוגל ופייסבוק תוך
מניעת נזקים. היא מעין סוציאל דמוקרטית שמתנגדת למונופולים שהם תוצר של תחרות
חופשית. הדרך הזו כלל לא פשוטה. בקיבוץ אפשר היה (ויש הטוענים כי גם זה לא נכון)
להגיע להסכמה על האסור והמותר. אלא שהסכמת הרוב היא לא פעם פגיעה במיעוט. גם
למיעוט של אחד יש זכויות ללכת על הכביש גם כאשר הוא אינטרנטי.
עיתון כפתרון
מה לעשות? הנה הצעה לניסוי חברתי:
להחיל על כל צינור תקשורת את הכללים שקבעה מועצת העיתונות לגבי עיתונות, רדיו
וטלוויזיה. מה שחל על "מעריב" יחול גם על טוויטר. וכן, מי שמספק את
הצינור – האחריות היא עליו.
המשמעות של ההצעה הזו דרקונית. בעלי
הצינורות ייאלצו לעצור כל ציוץ, תמונה וטקסט הפתוחים לכלל הציבור (דואר אלקטרוני
מאדם אחד לשני פטור מזה) ולבדוק האם הוא עומד בכללים. זו תהיה פגיעה קשה ביאיר
הצעיר. אבל הוא בטח יוכל למצוא תעסוקה בתור בקר טקסטים – מה שעושה עורך בעיתון - בטוויטר
וגם לקבל משכורת בעבור זה.
(*) הכותרת לקוחה ממאמרה של פיא
מאלייני המופיע כאן
