הכישלון
של מדינת הרווחה, כלומר של הסוציאלֿ־דמוקרטיה, מתחיל בשתי הנחות תיאולוגיות.
הראשונה, בה עסק המאמר הקודם, היא שצד הייצור והאספקה של מוצרים ושירותים (למעט
חינוך ובריאות) צריך להתנהל ללא מעורבות הממשלה בתחרות חופשית. הרעיון חביב בהשקפה
הביזורית והתחרותית. מעשית – אין חיה כזן. החופש פוגע בתחרות ומפקיד את הכלכלה
בידי תאגידים רבי עוצמה.
ההנחה
השניה היא שאת קלקולי הכלכלה חופשית אפשר לתקן במדיניות רווחה סלקטיבית.
אתחיל
את הדיון במדיניות רווחה שבה הסוציאל־דמוקרטיה הוכיחה יעילות על פני התחרות
החופשית: בריאות. במדינת הרווחה ספק ( (provider שירותי הבריאות הוא הממשלה, לרוב באמצעות אירגונים שלא למטרות
רווח כמו קופות החולים. השיטה הזו הוכחה כטובה יותר וזולה יותר. טובה במונחי תוחלת
החיים ותמותת תינוקות שבהם המדינות הסוציאל־ דמוקרטיות מספקות תוצאות טובות יותר
מאשר ארה"ב, מעוז הכלכלה החופשית. וזולה במונחי כסף: השיטה יעילה במדד ההוצאה
לבריאות מתוך ההכנסה הלאומית.
מתחת
למעטה היפה מסתתרת מציאות עגומה. טיפולי שיניים למבוגרים אינם כלולים, בתוך המערכת
הציבורית מתנהלת רפואה פרטית הזוכה להעדפה באספקת שרות (אחות פרטית והתור לצינתור,
למשל) ומחלבה פיננסית של השתתפות עצמית בתרופות ושירותים נוספים.
הממשלה,
על כן, יצרה שירות ציבורי מעוות. כדי לתקנו הכניסה הממשלה מבחני הכנסה. אלה הן
ההונאה העיקרית של מדינת הרווחה.
מבחני הכנסה
הממשלה
לא יודעת מה ההכנסה, בזמן אמיתי, של אף אדם. מי שיעיין בדו"ח השנתי של מס
הכנסה, המשולב עם נתוני הביטוח הלאומי, ימצא כי המידע הפרטני המעודכן ביותר הקיים
היום הוא משנת 2018. יותר מזה וחשוב מזה: הממשלה לא יודעת דבר וחצי דבר על הכנסות
שאינן מעבודה של שכירים ועצמאיים. אם לפלוני יש הכנסה נמוכה מעבודה אבל הוא משכיר
שלוש דירות, הוא חולף מתחת לרדאר הממשלתי. כל הצבר ההון והרכוש לא מצוי במידע
הממשלתי.
ובתמצית:
כל מבחני ההכנסה הם מראית עין והטיה.
דמי
אבטלה, למשל. בעוד שקיצבת ילדים אינה מותנית הכנסה, קיצבת אבטלה כן. למה? הנה שאלה
נוספת: מדוע קיצבת זיקנה מותנית ב"וותק"? כי הממשלה מתייחסת לעצמה כאילו
היא עסק פרטי שגובה ומשלם בהתאם להכנסה. וכדי שנבין את זה המוסד המשלם נקרא ביטוח
לאומי. שם חביב לביטוח חובה פרטי.
זו
המחלה של מדינת הרווחה. כמעט בכל תחום יש סלקציה. המתגייסים למכינה צבאית דתית
ייהנו משרות צבאי מקוצר. עובדת זרה בסיעוד שעובדת כאן עשר שנים, גם אם תרצה לשלם,
לא תקבל שירות רפואי אבל כן תשלם דמי ביטוח לאומי. מהגר יהודי יזכה לכך ברגע שנחת בנתב"ג וטרם שילם אגורה.
ב־1992
ביקשה הממשלה לבטל קיצבת ילד ראשון ושני. קמה צעקה ונולדה פשרה: מי שעני יוכל לקבל
הקיצבה. הממשלה לא ידעה מי עני ולכן התבקשו העניים לבקש. לימים ערך הביטוח הלאומי
סקר עניים ומצא ששליש לא ביקשו. ללמדנו כי מימוש זכאות מתפלגת כמו ההכנסה או שיש עניים שלא יעמדו במבחן הכנסה קפדני ואקטואלי.
לכל
אלה מתווספים ההתחכמויות במערכת המס. מי שהכנסתו נמוכה לא נהנה מהטבת מס, למשל על
תשלום לקרן פנסיה. מי שעשיר נהנה מהטבה כפולה ומשולשת. מהטבת מס בעת שהוא משלם
לפנסיה, בעת שהמעסיק משלם לפנסיה ולקרן השתלמות ובעת קבלת הפנסיה.
כך נראה שיוויון
הנה הצעה לחלופה למדיניות הסלקציות בראשה
חקיקת חוק השיוויון האוסר אפליה של גופים ציבורים לרבות איסור מתן תקציבים לגופים
פרטיים שנוהגים באפליה.
1. הכנסה בסיסית. הממשלה תשלם לכל אדם מגיל
18 מענק הכנסה בסך 5000 שקל לחודש. במקביל יבוטלו כל הקיצבאות של הביטוח הלאומי, משרד
הביטחון, משרד הדתות. כל הניכויים והזיכויים במס הכנסה ובמע"מ יבוטלו. שיעורי
המס על הכנסות מהון וירושה יושוו לשיעור המס על הכנסה מעבודה. יוטל מס על מוצרים
מזיקי־בריאות כמו סוכר, מלח וכולסטרול. מס דלק יוטל גם על מטוסים ואוניות.
2. פנסיה. הסדר הפנסיה הקיים יבוטל ובמקומו
תקבע שיטה דומה לזו שבקרנות הפנסיה הוותיקות. 85% מכספי ההפקדות יושקעו באג"ח
ממשלתי צמוד מדד בריבית של 2.5% לשנה.
3. ניהול תאגיד. בכל תאגיד ייבחר ועד עובדים לכלל
העובדים. הוועד ימנה נציג – שאינו עובד התאגיד – לדירקטוריון התאגיד.
4. בריאות. טיפולי שיניים יוכנסו לסל
הבריאות. טיפולי הפריה יוגבלו לילד אחד לאישה. יבוטלו השתתפויות עצמיות.
5. רפואה פרטית. קופות חולים לא יעבירו
מטופלים לבתי חולים פרטיים ולבתי חולים שבהם יש שירות רפואי פרטי.
