הוויכוח הכלכלי הלוהט של החודש האחרון עוסק
בשאלה: מה על הבנק המרכזי לעשות על רקע ההתמוטטות של שני בנקים אמריקאים ובנק
שוויצי אחד. כך נראית הדילמה: אם הבנקים המרכזיים ימשיכו להעלות ריבית כמתבקש
מהמשך האינפלציה שאינה יורדת ל־3% לשנה אז יש סבירות שתתחדש הבריחה מפקדונות
מבנקים מסחריים. ואם ייקלו בריבית כדי
למנוע בריחה של פיקדונות – מה יהיה על האינפלציה?
יש הטוענים כי אין בכלל דילמה. צריך גם
להעלות את הריבית כדי לתת סטירה לאינפלציה. וצריך גם לתת לבעלי פקדונות הבטחה
ממשלתית כי הם חסינים. זה, בשינויים
מזעריים, מה שעושה הממשל האמריקני. בכך הוא נותן תמריץ למנהלי בנקים להתנהג בחוסר
אחריות ולהמר. ההימורים האלה הם שהיו ביסוד הנפילה של הבנקים – מה שהחל את
הוויכוח.
חג העצמאות
כאשר מנסים להבין איך נקלענו למצב הביש הזה
כדאי לחזור לאופנה הבנקאית של לפני 30 שנה: עצמאות לבנק המרכזי. עד אז רק לבנק
המרכזי האמריקאי היתה עצמאות. כל שאר העולם היה בדעה אחרת ולפיה הבנק המרכזי הוא
זרוע שלטונית־פיננסית של הממשלה. אלא שהממשלות ברוב העולם איפשרו אינפלציה גבוהה
יחסית ומכאן צמחה האופנה של עצמאות לבנק המרכזי שקיבל יעד אחד שעליו להשיג:
אינפלציה נמוכה.
. בישראל מי שהריץ את המהלך היה המלך נתניהו
הראשון. כדי לעשות את זה הוא הקים ועדת מומחים ללא חברי כנסת מהקואליציה וזו
המליצה על העצמאות וכך תוקן חוק בנק ישראל. אבל מלך זכאי לשנות דעה.
במסגרת אותה עצמאות נאסר על הבנק המרכזי הן
לממן את הממשלה והן לממן את האוכלוסייה. למעשה, על פי החוק, יש לבנק יעד אחד ויחיד
– בלימת אינפלציה, וכלי אחד – ריבית.
בעת המשבר הפיננסי של 2008 נולד הבלוף.
הבנקים המרכזיים החלו להזרים כספים כדי למנוע נפילות בבורסה. הם הדפיסו כסף וקנו
אגרות חוב ומניות בבורסה. הכל כדי להגן על ה"משקיעים". מהר מאוד זה
התגלגל לרכישת אגרות חוב ממשלתיות – התרגיל המקובל בשנים שבהן הבנק המרכזי לא היה
עצמאי והיה המממן של הממשלה.
כל זה חזר על עצמו בעת משבר הקורונה לפני
שלוש שנים. למה לבנק המרכזי למנוע נפילת מחירים בבורסה? מדוע אינפלציה בברוקולי
קפוא היא אסון אבל אינפלציה במניות מפעל הברוקולי הקפוא היא יעד לאומי נשגב?
זה בלוף הקפיטליזם חזירי.
פתרון מוטס
מה שמחזיר לסדר היום את ההליקופטר הכלכלי.
מילטון פרידמן הוא, ככל שאני יודע, האבא של הרעיון. במקום להדפיס כסף ולקנות מניות
ואגרות חוב, על הבנק המרכזי למלא הליקופטר בשטרי כסף ולפזר את הכסף היכן שאנשים
גרים. ובגירסה המודרנית יותר: לשלוח מדי חודש לכל אדם צ'ק על 1000 שקל. ובגירסה
האקלימית האולטרה־מודרנית להעביר את הכסף במישרין לחשבון הבנק.
אלא שלעשות את זה לעת משבר נקרא
"מדיניות פיסקלית" שזה בתחום אחריותה של הממשלה ואסורה על הבנק המרכזי
שעסוק ב"מדיניות מוניטרית".
ובתמצית: קישקוש כלכלני־אירגוני.
זו גם דעתם של שני כלכלנים שפירסמו החודש
"נייר עבודה" התומך בשימוש בהליקופטר הכלכלי לעת צרה פיננסית.
ואם כך, מותר לשאול, מי בכלל צריך את הבנק
המרכזי? שמשרד האוצר ידפיס את הכסף וישלח אותו לכל תושב. לפחות נחסוך כמיליארד שקל
לשנה – תקציב בנק ישראל הנוכחי.
