אשליות מחשמלות

 מרבית הכלכלנים הקלאסיים, החל במאה ה-18, תמכו בתחרות חופשית. אבל הם לא טענו, כמו הניאו־ליברלים של המאה ה־20 ואילך,  שהשיטה יוצרת "שיווי משקל", כלומר נרוונה של פעילות כלכלית מסודרת, נטולת חיכוכים, המניבה יעילות ורמת חיים מיטבית.

להיפך, רובם לא האמינו שהשיטה הזו יציבה. יוזף שומפטר כתב על מחזוריות בתנודות כלכליות, קרל מרקס בנה קריירה מתיאור הקפיטליזם המתמוטט אל תוך עצמו (וטעה).

קל לטעון שתחרות חופשית מניבה כלכלה נטולת חיכוכים. ביסוסה המדעי של הטענה דורש ניסוחים יותר מדויקים. ואכן, במאה ה־20 נעשו נסיונות רבים להגדיר במדויק את אותו "שיווי משקל אופטימלי" ואת המנגנונים והדרכים המובילים מעוני של הרוב לעושר של הכל.

          האדם הרציונלי 

מהר מאוד התברר שגם אם יש אמנם כביש המוליך לנרוונה  הרי בני האדם פועלים באופן שונה לחלוטין ממה שמניחה התיאוריה. על פי התיאוריה יש להם "ציפיות רציונליות". מהן ציפיות רציונליות? ידיעה מה עתיד לקרות. כל תלמיד כלכלה ב־70 שנה האחרונות הצליח לפתור חידות בכלכלה ולקבל ציון גבוה רק אם הניח שאנחנו מחזיקים בראש די ציפיות רציונליות.

אם כך, שואל ג'וזף סטיגליץ, פרופסור לכלכלה מאוניברסיטת קולומביה בארה"ב וחתן פרס נובל, איך זה שכלכלנים כושלים בתחזיות ובעיקר בתחזיות של משברים? ואפשר להקדים ולתהות כיצד קורה שכלכלה כל כך רציונלית בעולם כל כך רציונלי חווה משברי אבטלה, פיננסים ועוד אחרים.

 מיינארד קיינס, כלכלן אנגלי שזכה לתהילת עולם, הראה שלא רק שיש משברים, בראשם אבטלה, אלא שאין שום מנגנון אוטומטי שמחלץ את הכלכלה מהעונש הזה. אלוהים מטעם כל הדתות בורח מאחריות למשברים, כמו שברח מאחריות לשואה ולסבל במלחמת ה־7 באוקטובר.

מכאן קצרה הדרך לעמדה המקובלת היום: לשם ויסות הכלכלה נדרשת ממשלה. המחמירים טוענים שכלכלה חופשית לכשעצמה, ללא פיקוח ממשלתי, פוגעת בתחרות שהיא המנגנון המוביל לאותו "שיווי משקל" שבנרוונה.

ואכן, כלכלנים שעוסקים בנבואות (סליחה, תחזיות) החליטו שקשה לנבא משבר ולכן רוב התחזיות הכלכליות מתמקדות עתה ב"מה תהיה הריבית שהבנק המרכזי יקבע בישיבתו הבאה". נגידי הבנקים המרכזיים מצידם שולחים רמזים מה הם עומדים לעשות בישיבתם  הבאה  וכך נבואות הריבית מצליחות לרוב לקלוע בול. האם זה חשוב? ממש לא.

          המדור לחיפוש שיעור מס

 

מכאן למשימה דחופה. רשות המסים פנתה לציבור בבקשה שיביע את דעתו על הכוונה להעלות את המיסוי על מכוניות חשמליות מ־35% היום ל־45% החל בינואר 2025.  המס על מכוניות עם מנוע שריפה פנימית הוא 83%.

הבה נניח שאנחנו אנשים רציונליים. האדם הרציונלי הניאו־ליברלי האדוק יכתוב לממשלה שאין להטיל על מכוניות מס שונה מזה המוטל על תות שדה, כלומר אפס, כי בכך היא תפגע בהעדפות הצרכנים, דבר אסור בכלכלה חופשית רציונלית.

האדם הרציונלי הניאו־ליברלי המתון יצביע על כך שמכוניות גורמות נזק – ככל שיש יותר מהן, כך גדלה הצפיפות, יש יותר פקקים והזיהום גדל – ולכן מוצדק להטיל עליהן מס.

האדם הליברלי יתקומם: מכוניות חשמליות אינן מזהמות, זיהום גורם תחלואה ומזיק לאקלים, ולכן מגיע להן מיסוי נמוך יותר. זו הצעת רשות המסים.

השמאלני יטען שטענת הליברל היא הבלוף המרכזי בתחום האקולוגי. מכונית חשמלית משתמשת בדלק הנקרא חשמל. בישראל 90% מהחשמל מיוצר משריפת דלק – גז, סולר ופחם. וכל עוד ייצור החשמל לא יהיה 90% מחום השמש, רוח וגלי ים – דין כל המכוניות לשלם  מס זהה.

מה שמלמד שאין "כלכלה עם תחרות חופשית ורציונליות". יש דעות. ודעות פירושן פוליטיקה. אין מנגנון אוטומטי שמביא לשיווי משקל. יש, אולי, פוליטיקה מסוימת שעוזרת לזה ויש הרבה פוליטיקות שמקלקלות את זה. ובכלל, מהו שיווי משקל כאשר 70% מכל ההכנסה מהון בישראל מוחזקים בידי 1% מהאוכלוסיה ולכשני שלישים  אין כלל הכנסה מהון.

 

 

שתפו: