משתמו הקרבות בין סרביה וקרואטיה, לפני יותר מעשרים שנה, נסע י.ב. לדוברובניק שבקרואטיה. שם, לחשו לו יודעי ח"ן, יש מסעדת דגים שופרא דשופרא. בין הארוחות טייל לאורך החוף, והנה ראה קיוסק. התיישב י.ב. והחל לשוחח עם הבעלים על כל מה שעוללה מלחמת האזרחים.
מתי שהוא שאל הישראלי: "אנחנו, בישראל,
יודעים לזהות ערבים, בטח בשפה ולרוב במראה. אתם, קרואטים וסרבים, מדברים אותה שפה
ונראים אותו הדבר. אז איך ידעת את מי להרוג?"
מרבית הכלכלנים הקלאסיים, החל במאה ה-18, תמכו בתחרות חופשית. אבל הם לא טענו, כמו הניאו־ליברלים של המאה ה־20 ואילך, שהשיטה יוצרת "שיווי משקל", כלומר נרוונה של פעילות כלכלית מסודרת, נטולת חיכוכים, המניבה יעילות ורמת חיים מיטבית.
להיפך, רובם לא האמינו שהשיטה הזו יציבה. יוזף שומפטר כתב על מחזוריות בתנודות כלכליות, קרל מרקס בנה קריירה מתיאור הקפיטליזם המתמוטט אל תוך עצמו (וטעה).
בסדרת הטלוויזיה "סיינפלד" מודיע רופא השיניים על כוונתו להתגייר. "למה?" שואל סיינפלד והתשובה היא "כי רק ליהודים מותר לספר בדיחות אנטישמיות".
ברוח זו תכירו את מ' שאני מכנה אותו שונא ערבים בגין ההכללות שהוא עושה על התרבות הפוליטית של הערבים המוסלמים. אבל מותר לו כי הוא ערבי.
כאשר לפני יומיים פתחתי בבוקר את העיתון מצאתי את הכותרת "ישראל מתרסקת". מרוב פחד זרקתי את העיתון, יצאתי מהדירה לרחוב לראות במו עיני איך נראה רסק ישראל.
הכל נראה כתמול שלשום.
רגוע חזרתי לעיתון והתברר כי מדובר
ב"ישראל מתרסקת במבחני המתמטיקה והמדעים TIMSS".
פתחתי עיתון אחר ושם בכותרת היתה "הידרדרות
חדה בהישגי התלמידים".
היועצת המשפטית לממשלה נתפסת אצל מתנגדי מדיניות הממשלה כמחסום האחרון בפני הדיקטטורה הזוחלת. אף יותר מבתי המשפט המגלים רפיסות – ראו התמשכות משפטו של עובד ציבור בשם בנג'מין ניתאי ש"חטאו" הוא קבלת מתנות ואי הפקדתן במחסני מקום העבודה שלו – דבר האסור על פי חוק.
מה אתם מעדיפים? שוקולד או ממרח קקאו שמטעמי תחפושת מתקרא "ממרח שוקולד"? כמי שמכור לשוקולד מריר ומוציא מדי חודש רבע אחוז מהכנסתי נטו על תחליף החשיש הזה, נפגעתי מהודעתו של שר הכלכלה, ניר ברקת, כי בכוונתו להטיל סוג של פיקוח מחירים דווקא על "ממרח שוקולד" אך לא על שוקולד. מכיוון שברקת הוא חבר בחמישון (20%) העליון חשדתי שהעשירים אוכלים ממרח נוטלה, סוויטאנגו, השחר העולה, קידי ועוד (נטולי שוקולד) בארוחת בוקר. לפיכך פניתי ללוח 1.1 של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה וממנו למדתי כי הם לא חובבי הממרח ומוציאים עליו עשירית מההוצאה על שוקולד.
ועל אף זאת הודיע השר כי ממרח שוקולד
הוא יעד מיידי לפיקוח מחיר.
לא מכבר קראתי כי ב"סעיף הסיעוד של הביטוח הלאומי יש גירעון אקטוארי של 170 מיליארד שקל". האם ב- 1 לינואר 2025 יעצרו את הכסף לכ- 350,000 מקבלי קיצבת הסיעוד?
קיצבת סיעוד משולמת לזכאים על ידי
הביטוח הלאומי מכוח חוק. לעומת זה, ביטוח סיעודי הוא ביטוח פרטי מרצון שבו הכסף
נגבה על ידי קופות החולים אך הביטוח מופעל בידי חברות ביטוח פרטיות.
היו ימים שבהם קופות החולים גם גבו
את הכסף וגם סיפקו את השרות. הממשלה החליטה שנדרשת הפרדה וכי קופות חולים יעסקו
בטיפול ולא בביטוח. ניחא. הקופות לא התלוננו כי, אני מנחש, הן גובות עמלה מהעברת
הכסף לחברות הביטוח.
"הכללית" שמבטחת כמחצית
ממבקשי הביטוח הזה ערכה בקיץ מכרז בין חברות הביטוח להפעלת השרות מינואר 2025. אף
חברת ביטוח לא הגישה הצעה והמשמעות היא שמינואר הקרוב לא יתקבלו מבוטחים חדשים. אלה שבידם פוליסת ביטוח "ייהנו"
מקיצוץ דראסטי בזכאות לשרות, עד שייגמר הכסף.
האופציות הטיפוליות
לפי התקדים הזה, בתנאים הנוכחיים
שבהם יש גידול מתמיד ב"זכאים", אף חברת ביטוח לא תסכים לתת שרות במכרזים
עתידיים גם בשאר הקופות.
בהשקפה הכלכלית המקובלת תחת שלטון
הימין מה שפרטי הוא פרטי ואל לה לממשלה להתערב בעניין. האם הממשלה תתערב בשוק
הקולרבי אם, מסיבה כלשהיא, לא יהיה קולרבי בשווקים – ויש יותר אוכלי קולרבי
מסיעודיים?
הממשלה כפתה את ההפרדה על קופות
החולים כי לא רצתה לשאת בנטל. מאחר והקופות ניזונות מתקציב המדינה – השארת הביטוח
הסיעודי אצלן היתה מחייבת את הממשלה לשלם על זה, כמו שהיא משלמת עבור תרופה לטיפול
בבלוטת התריס.
העניין הוא שיש יותר מחמישה מיליון איש
עם ביטוח סיעודי וזה מספר מעט יותר כבד ממפגיני קפלן. אז מה עושים?
יש שלוש אפשרויות:
א. לתת לעסק למות מוות "טבעי"
במגזר העיסקי.
ב. להלאים את כספי הביטוח המשלים בחברות
הביטוח. להגדיל את קיצבת הסיעוד למשולם בביטוח המשלים. להעלות דמי הביטוח הלאומי תוך ביטול התקרה ולתת
למבוטחים קיימים הנחה בדמי הביטוח לפי הוותק שלהם בביטוח המשלים.
ג.
לחייב
את הקופות להרע את התנאי הביטוח כלומר להעלות את התשלומים החודשיים ו/או לקצץ
בתשלומים לזכאים. זה מה שהממשלה מעדיפה. סביר שיכנו זאת "תכנית הבראה".
מסע בין כוכבים
יש עוד אופציה שכלל לא נשקלת והיא
הזולה ביותר והשוויונית ביותר. היא הוצגה
לראשונה בסדרת הטלוויזיה "מסע בין כוכבים". ספינת החלל אנטרפרייז נתבקשה
לטוס לכוכב א' ולאסוף את המדען היחיד ביקום שיודע איך למנוע את פיצוצו של כוכב ב'
שיגרום למותם של מיליונים. המדען המדובר היה בן 84 שנים ו 364 ימים.
משהגיעה הספינה לכוכב א' התברר כי
בחוקה שם יש סעיף ולפיו בהגיע אדם לגיל 85 עושים לו "מסיבת סיום" ובסופה
הוא לוקח כדור – ומת. מדוע? בגלל שנטל תקציבי הסיעוד לקשישים היה גבוה מדי, והחוק
פתר את הבעיה, ברובה.
איזו חלופה את/ה מעדיפים?
תבלין בענייני אקטואריה: לממשלת
ישראל יש חוב של כ־ 1.4 טריליון שקל. זה שווה ל־140 אלף שקל לכל תושב כולל ילדים
וסיעודיים. נניח שקטאר מוכנה לשלם את הסכום הזה (= גירעון אקטוארי אפס) ובלבד שכולם
יעזבו.
נשארים עם החוב או מקבלים את היוזמה
הקטארית?
