בחוגים המכונים במקומותינו ליברליים התעוררה מחלוקת באשר לפלישה של ארה"ב לוונצואלה. היו מי שגינו את ארה"ב על תקיפת מדינה שלא היה לה סכסוך עימה. היו לעומתם מי ששמחו שסוף סוף נפטרים מהדיקטטורה של הנשיא מדורו שהתלוותה לה מדיניות פנים בנוסח אירן - אינפלציה, הפרת זכויות אדם ורעב, בהבדל אחד: מוונצואלה היגרו או ברחו מיליוני בני אדם.
לפורום קהלת היה השבוע סקופ. הוא כלול במסמך שעניינו אי השיוויון בנטל ובו ממליץ הפורום לאסור על פעילות המיליציות של האיגודים המקצועיים, שתפקידן לאכוף על עובדים להיות חברים בהם.
ד"ר
מיכאל שראל, ראש פורום קהלת לכלכלה וכותב המסמך, טוען כי בשעה שיש עיסוק רב באי השיוויון הכלכלי אין
די עיסוק באי השיוויון בנטל. כך, למשל, יש קבוצה של מקבלי סיוע מהממשלה, העניים,
שלא משלמים מסים. ולעומתם יש קבוצה של מי שאינם מקבלים סיוע, העשירים, שמוטל עליהם
מס כבד.
ארכיאולוגיה קולינרית. עד לפני כ־50 שנה האנגליות של תושבי האיים הבריטים נשענה על שני יסודות: המלוכה וארוחת הבוקר. הארוחה כללה ביצה עין (לפעמים מבושלת במים רותחים), עגבניה (תמיד מבושלת), שעועית אפויה, נקניקיות, פרוסות שומניות מבשר חזיר, פטריות, פודינג שחור (שבולת שועל מבושלת בדם) וטוסט מקמח לבן. פרט לצמחוניים כמעט כולם אכלו את הגועל נפש הזה מדי יום. עתה, וכמו הכדורגל אנגלי, גם ארוחת הבוקר האנגלית בדרך לסוף חייה.
ראש הממשלה בנימין נתניהו דורש שהוועדה לבדיקת האירועים שקדמו ל־7 באוקטובר 2023 תתחיל את מסעה בהסכמי אוסלו. המאמר הזה מבקש לתמוך בדרישתו.
הנה ההתחלה הצנועה. חברו טוב של נתניהו, שר
בממשלת רבין ומתנגד חריף להסכם אוסלו, יכול היה להצביע נגד ההסכם ולהפיל את הממשלה
אבל בחר להימנע, הן בממשלה והן בכנסת. הימנעות בסוגיה קריטית כל כך לטבח ה-7
באוקטובר גרועה כמעט כמו תמיכה בהסכם. אז מומלץ לנתניהו לשקול שוב אם ירצה להעלות
באוב את התנהלותו של אריה דרעי בימי אוסלו האיומים.
רבין באוסלו
מכאן לרבין. בקיץ 1995 התקיימה במעון ראש
הממשלה בירושלים פגישה בין דייר המעון לכעשרה עיתונאים מ"ידיעות
אחרונות". השיחה, כמו הארוחה, היתה משמימה עד שאחד העיתונאים שאל את ראש
הממשלה "איזו טעות עשית?" רבין התלבט, השביע את הנוכחים שלא יפרסמו את תשובתו
ואז הצהיר: הסכם אוסלו. הטעות, אמר, היא בכך שזה לא היה הסכם שלום מלא, מפני שישראל התנגדה להקמת מדינה פלסטינית בכל טווח
זמן. במקום זאת נקבעה תקופה של כמה שנים לניהול משא ומתן על מה שיהיה בעתיד. הסכם
אוסלו היה הסכם פתוח, בדומה להסכם לרכישת דירה מבלי לקבוע מחיר, שטח והעברת החזקה.
אדריכל אוסלו התחרט על שהיה סרבן הסכם שלום.
נתניהו באוסלו
נתניהו האופוזיציונר שיחק אותה לגמרי אחרת.
הוא התנגד להסכם והסית נגדו אבל ברגע שנבחר לראשות הממשלה הודיע שהוא מכבד את ההסכם
כי ממשלה מחויבת לכבד הסכמים בינלאומיים שעליהם חתמה קודמתה. במסגרת זו אף הורה
להעביר לרשות הפלסטינית 80% משטח העיר חברון, כפי שנקבע בהסכמי אוסלו המסוכנים, ועוד
13% משטחי C בגדה
המערבית, ככתוב בהסכם וואי.
אלא שנתניהו הוא הביביסט המקורי. הוא תמיד
בעד ונגד, תלוי מתי.
ולראיה בסיפור המס הבא: בהיותו שר אוצר
ב־2003 הגיש נתניהו לכנסת הצעת חוק שכללה קיצוצים גדולים בתשלומי רווחה. שורת בג"צים הוגשה נגד ההצעה אבל
ההתנגדוית נדחו. כאשר נשאל מדוע בחר בקיצוץ ברווחה ולא בהעלאת מסים השיב שישראל
נמצאת בגבול העליון של שיעורי מס (המצאה של הכלכלן ארתור לאפר), כך שכל העלאה במס
תקטין את הכנסות המדינה. וראו זה פלא, ממשלתו הנוכחית העלתה את המע"מ, העלתה
את מס הכנסה ותקבולי המס שלה תופחים ועולים. נכון, יש שם גם מס־בלוף, מעין הלוואה לטווח קצר
שהוא גובה מתקבולי מס עתידיים, אבל או־טו־טו הוא הולך להטיל מס ענק על בנקים.
ביביזם קלאסי, ששכח את ידידו לאפר.
החמאס באוסלו
במהלך כל שנות שלטון הימין הוגשו הרבה הצעות
חוק בכנסת לביטול החקיקה הישראלית שנועדה לממש את יישום הסכמי אוסלו. אף לא אחת
מהן התקבלה, למרות שלימין בראשות נתניהו היה רוב בכנסת. גם הממשלה לא קיבלה החלטה
לביטול ההסכם המסוכן.
גם חמאס, בדומה לנתניהו, התנגד להסכם אך כשהגיע
לשלטון ב־2006 אחרי בחירות למועצה המחוקקת (פרלמנט) הפלסטינית, לא ביטל אותו. החמאס
התנגד להקמת מדינה פלסטינית עצמאית שאינה אלא
שלב ביניים בלבד בדרך לאיחודה של פלסטין הגדולה. ולמרות זאת, ממשלת נתניהו סייעה
במימון החמאס.
אפשר וזה יימצא בוועדה החוקרת כשיתוף פעולה
עם האויב?
לאור כל זאת, טוב שחקירת אירועי אוקטובר 23'
תתחיל באוסלו. טוב שנתניהו יידרש להסביר מדוע לא ביטל את ההסכם המסוכן, שלדבריו
עודד את הטרור.
לקיר יש מקום של כבוד בהיסטוריה של התנועה הציונית. המפורסם שבהם הוא הכותל המערבי, שבחריציו נוהגים יהודים לתחוב פתקים עם בקשות עזרה מיהוה. ז'בוטינסקי, ליברל בעיני עצמו, השתמש בדימוי הקיר כדי להבהיר שעל הערבים במדינה הציונית יהיה להשלים עם היותם מיעוט בעל זכויות שוות, אחרת יופעל נגדם קיר הברזל, שם קוד לכוח צבאי. במובן הזה תושבי עזה למדו בשנתיים האחרונות על ההבדל בין קיר אבנים לקיר ברזל.
לפני כמאה שנה הוקם באירלנד ה־IRA, אשר כלל את הזרוע הצבאית של התנועה הלאומית שנאבקה נגד הכיבוש הבריטי. הבריטים, איך לא, הגדירו אותו ארגון טרור, כפי שהגדירו את האצ"ל והלח"י בפלסטין. לוחמי חופש או טרוריסטים – באירלנד זה נגמר באלפי הרוגים ובשחרור רוב האי מהשלטון הבריטי.
התקנא העולם הפיננסי בהצלחה זו והקים לוIRA
משלו: Individual Retirement
Account - קופות גמל בניהול אישי, המאפשרות להשתחרר
ממסלולי החיסכון המקובלים, שרובם מושקעי אג"ח ומיעוטם מניות. הכל בשם החופש
של החוסך לעשות בכספו מה שנראה לו ולא להתקפל בפני עריצות מסלולי החיסכון הסולידים
יחסית.
הנה
רשימה חלקית: אחמד יאסין, עבד אל עזיז רנתיסי, סאלח
אל-עארורי, אסמאעיל הנייה, מחמד דף, יחיא סינוואר, מחמד סינוואר, ראפע סלאמה, איסאם א-דעאליס, ראאד סעד, היית'ם עלי טבטבאי, חסן נסראללה, נביל
קאוק, עבאס מוסאווי, איברהים עקיל, אחמד והבי, אברהים קובייסי, מחמד סרור, ח'ליל
אל-מקדאח, ח'ליל אל־וזיר.
אלה שמות מנהיגים ומפקדי פתח, חמאס
וחיזבאללה שישראל רצחה/חיסלה – תלוי מי ומהיכן מסתכלים – מ־1988
ועד סוף השבוע שעבר. ואם מסתכלים מלמעלה, ההשפעה של הרציחות האלה על המצב דומה להפליא
להשפעה של כוח המשיכה של הירח על החורים בגבינה מסוג אמנטל.
