האם נמרצותו ותעוזתו של שר התקשורת הן אכן הסיבה לירידת המחירים בשוק התקשורת?
אחרי מצהלות השבוע שעבר, מתחילים הספקנים להשמיע קול. מה יקרה עם המניות ואיגרות החוב של חברות התקשורת הוותיקות - בזק, סלקום ופרטנר? איך זה ישפיע על הפנסיה שלנו? האם מה שנרוויח בתשלום החודשי עכשיו, יתקזז בפנסיה החודשית שלנו, שמושקעת בניירות ערך של תאגידי התקשורת? ומה יקרה לבנקים הנושים - האם הפיקדונות שלנו מובטחים אם הם ייקלעו לקשיים בגלל הכחלונים?
משה כחלון, שר התקשורת, נבחר בידי כלי התקשורת ובידי כל בעל פה כלכלי לשר הכי מוצלח. הוא עשה בית ספר לטייקונים והוריד בשיעור חד את מחירי השימוש בתקשורת. הוא הביא לנו את התחרות המיוחלת שהניבה את המחיר המינימלי. אבל הבלון הכחלוני נופח לממדים המבקשים סיכה. הנה היא לפניכם.
נהוג לחשוב שהתחרות, שנוצרה ביוזמת משרד התקשורת, היא שהביאה לירידת המחירים. כאשר אהוד אולמרט, דליה איציק ואריאל אטיאס - ובעצם מי לא? - היו שרי התקשורת, לא קרה דבר. רק הגיע משה כחלון, עם נמרצותו ועם היעדר הכבוד לטייקונים - כבוד שהיה נר לרגלי קודמיו - הכל השתנה.
אכן, מגיעה לכחלון טפיחה על הכתף לפחות על יחסו לטייקונים ולחברות התקשורת. במקום ההתרפסות של אולמרט (ושל כל האחרים,( יש שינוי בטון. הם לא בעלי הבית יותר. ובכל זאת, זו לא התחרות, ובטח לא התחרות כשלעצמה, שהביאה להורדת המחירים.
קחו לדוגמה את הבנקים. היום יש יותר בנקים מחברות טלפון. זה כשלעצמו לא מצליח להוביל להוזלת השירות. הבנקים מתחרים - בעמלות ובריבית - רק על מי שלא צריך אותם (העשירים. ( על אלה שצריכים אותם אין כמעט תחרות. עצם ריבוי השחקנים בענף לא מבטיח תחרות. למי ששכח, עוד קודם להגעתם של רמי לוי, גולן טלקום, הוט מובייל והאחרים, הייתה תחרות בענף התקשורת. למשל, במכרזים של הממשלה. כבר לפני שנים הממשלה שילמה עבור שיחת טלפון פחות מהמחירים החדשים שאנחנו משלמים עתה.
מה בכל זאת הוביל למהפך? בתחילת שנות ה70- בזק הייתה חלק ממשרד התקשורת ופעלה תחת מגבלות תקציביות. התוצאה הייתה מחסור בטלפונים. אי שם הגיע שינוי טכנולוגי שאיפשר להשתמש באותו קו טלפון עבור שני מנויים (קראו לו . ( +1 באחת, ובהשקעה לא גדולה, אפשר היה להכפיל את מספר המנויים מבלי להניח מטר נוסף של קו טלפון. לפני שנים ספורות קרה משהו דומה בענף הסלולרי. נוצרה הטכנולוגיה שמאפשרת לכמה ספקים לעבוד על אותו "תדר" או רשת, ומייתרת את הצורך ליצור תשתית נוספת כדי לספק ביקושים. בלי הטכנולוגיה הזו, התרגיל לא היה עובד.
באותו אופן, אם בהינף של נדיבות עסקית היו חברות הטלפון מחליפות הבוקר לכולנו את מכשירי הטלפון לסמארטפונים - מחיר שיחה וסמס היה יורד קרוב לאפס. היינו משלמים רק עבור " גלישה. " כי יש תוכנות מסוג סקייפ וּ ווטסאפ שמאפשרות לבצע שיחות ולשלוח טקסטים באינטרנט. לשלם עבור שיחה, בתרחיש הנדיב הזה, יהיה אידיוטי לחלוטין.
כל מי שעיניו בראשו רואה את התרחיש הזה בא. או אז גם 16 אגורות לדקה או סמס יהיה מחיר מופקע.
למשה כחלון יש מזל היסטורי: הוא נפל לתפקיד בדיוק כאשר הטכנולוגיה עשתה את המהפך. יש לשער כי כל אחד מקודמיו היה מנסה לעכב, לדחות, למזמז. אולמרט היה אשף בזה. אבל כנראה שהמזל הגיע הפעם למי שידע לנצל אותו לטובה.
ההוכחה הדרמטית ביותר לכך שלא כחלון הוא הסיבה המרכזית לשינוי הגדול היא תפקידו השני כשר הרווחה, ש"נחשב" יותר מתפקיד שר התקשורת. איפה הכחלון של הרווחה? כל היזמות התחרותית לכאורה של המיניסטר המחייך נעלמה ואיננה. בתחום הרווחה לא שמעתם על תחרות באספקת שירותים או על הורדת מחירים. למה? כי שם לא קורה המהפך הטכנולוגי שקורה בתקשורת. כי התאגידים והממשלות לא משקיעים באוכלוסייה נטולת כוח הקנייה שמשרד הרווחה מטפל בה. אין תחרות בין המוסדות לטיפול בקשישים או בילדים. שם לא קורה שום דבר, וכחלון לא עושה דבר.
22. 5. 2012
