האם יש אפליה נגד נשים בשכר עבודה? וודאי שכן, יאמר כל מי שמסתכל על הנתונים - ובמיוחד על הנתון המצביע על כך ששכרה הממוצע של אישה הוא שני-שלישים משכרו הממוצע של גבר.
ואם מישהי מכן מרימה גבה למקרא המסקנה הנמהרת, היא מוזמנת לקרוא את פסק הדין של בית המשפט העליון, שהשתמש בנימוק דומה כדי לבסס את טענת העותרת אורית גורן כי הופלתה לרעה ומגיע לה פיצוי. היו שחגגו על הפסיקה הזו וראו בה תקדים חשוב. אלא שמדובר בפסק דין קטלני.
הטענה שפערי שכר ממוצע מוכיחים אפליה היא מוטעית - בדיוק כמו הטענה שממוצע "מנת המשכל" מוכיח כי שחורים "מפגרים" בהשוואה ללבנים. ממוצע הוא תוצאה של תחשיב שאינו מוכיח דבר. קחו למשל שתי קבוצות של חמישה. בראשונה רק ירוקים עם שכר של 1 לכל אחד מארבעת הראשונים ו11- לחמישי. בשנייה רק כחולים עם שכר של 1. 5 לכל אחד מחמשת חברי הקבוצה. השכר הממוצע של הירוקים הוא ,3 בעוד שממוצע הכחולים הוא . 1. 5 הנה דוגמה לממוצע שלא מלמד דבר. ככל שקבוצה - משקל האוכלוסייה, בעלי שכר, בעלי מנת משכל, מה שתבחרו - פחות שוויונית, כך הממוצע מטעה יותר.
אורית גורן קיבלה שכר שהיה נמוך ב35%- משכרו של גבר שעבד עימה באותו תפקיד. שניהם קיבלו את השכר שביקשו בראיון העבודה. הדבר החיובי היחיד בפסק דין העליון הוא הקביעה שלפיה העובדה שאישה מבקשת פחות מגבר אין בה כדי לשלול טענת אפליה. בכך הכיר בית המשפט, ובצדק רב, כי אי-אפשר להשתמש ב"כישורי משא ומתן" כנימוק להבדל שכר.
אז מה הבעיה? הבעיה הראשונה היא שבית המשפט הכיר בכך שבמקום עבודה אחד - נניח שופרסל - מותר לשלם שכר שונה בסניף שונה. לפי ההיגיון הזה מותר שיהיה שכר שונה אפילו בתוך אותו סניף, ובלבד שלמנהל מחלקת הירקות והפירות מותר לנהל משא ומתן על שכירת עובדים, וכך גם למנהל מחלקת החיתולים. אם מעסיק יכול לפצל את עסקו לחתיכות קטנות, כל השוואת שכר תהיה בלתי אפשרית.
הבעיה השנייה היא שבית המשפט הכביר מילים על הזכות לשוויון. זה דומה מאוד להחלטות בית הדין הארצי לעבודה בדבר הזכות לשביתה. מובן שיש זכות, ועוד נשבעים בה. אלא שבפועל זה כמעט שלא ניתן למימוש. קחו את המקרה של גורן. היא הראתה פער של . 35% זה פער גדול. מה בדבר ?15% בית המשפט נמנע מלקבוע מתי פער שכר - לאנשים בעבודה זהה, ולא בממוצע - מביא למסקנה שיש אפליה. בהיעדר אמת מידה, מה שנשאר לבית המשפט הוא לקבוע - וזה כבר נקבע מאות פעמים בכתב - שדרושה אכיפה. שהממשלה תאכוף. ומי שבונה על זה מגחיך את העניין.
הבעיה השלישית היא החשובה מכל. כדי לדעת שהיא מקופחת אמורה עובדת לדעת את שכר עמיתיה. בית המשפט השאיר את נטל ההוכחה על העובדות. אבל במערכת סודיות השכר המקובלת, כמעט בלתי אפשרי לקבל מידע כזה. לגורן היה מזל והיא ידעה. תסתכלו סביב: האם אתן יודעות כמה משתכרים השותפים שלכן לעבודה?
בהיעדר מידע, פסק הדין הוא בדיחה. המינימום המתבקש הוא לחייב כל מקום עבודה לפרסם את שכר העובדים (גם בלי שמות) ולסווגם לפי מקצוע, מגדר, לאום, גזע וגיל. כך יוכל כל עובד לדעת את מקומו היחסי. בשיטה הזו הכל גלוי ושקוף, ועובד לא נצרך לבלש פרטי או לטובות מעמיתים מפוחדים כדי לדעת אם יש אפליה. ברגע שבית המשפט העליון השאיר את נטל ההוכחה על העובד במשטר של סודיות, הוא קבע לנצח כי מעסיקים יוכלו לעשות מה שבא להם ?
24. 5. 2012
