לפני כמה שנים הוזמנתי על ידי לשכת עורכי הדין להרצות בכנס השנתי באילת. אחרי שהנושא הוסכם התעניינתי בתמורה. "תקבל חדר זוגי ופנסיון מלא לשלושה ימים," השיב המזמין.
ומה על ניכוי מס הכנסה על התמורה הזו? תהיתי. לא רק שאני לא מעוניין בחדר, אלא איאלץ לשלם למס הכנסה עבורו.
המזמין נדהם. " אתה הראשון שמעלה את הנקודה הזו. כל בית המשפט העליון מגיע כל שנה בתנאים זהים לאלה שאני מציע לך. "
יש לשער כי כל השופטים-מרצים בכנס עורכי הדין, שקיבלו תמורה בצורת חדר ופנסיון מלא, הצהירו על כך למס הכנסה ושילמו מס כדין, מכיסם. ובכל זאת יש ספק. אני מכיר אחד, עם כישורים של שופט עליון, שמצליח לברוח. קוראים לו יהודה.
בין יהודה ואביבה
אביבה, אשתו, תמוסמר בקרוב. יוגש נגדה, על פי המלצה, כתב אישום על העסקת עובד מהגר (זר) שאין לו רישיון. זה קרה גם לנילי. נילי נתפסה אף היא בעניין דומה. עבדה אצלה בבית עובדת שכזו. אצלנו יש חוק וסדר, ועל אף שנילי ואביבה הן מעושרות, הדין נעשה וייעשה. אלא ששתיהן, זה קורה לפעמים, נשואות. ולא סתם נשואות. הבעלים - אהוד של נילי ויהודה של אביבה - חולקים איתן את הדירה. ואיכשהו שניהם הצליחו לברוח.
אהוד ברק, שר ביטחון, ויהודה וינשטיין, יועץ משפטי לממשלה, ברחו. הם אמנם מנהלים חצי מדינה, אבל הם אהבלים גמורים שלא יודעים מה קורה אצלם בבית. מה שמעלה את השאלה: אם הם לא יודעים מה קורה במיטה שלהם, במטבח שלהם, ובשירותים שלהם, איך הם מנהלים חצי מדינה?
אבל הם לא עומדים לדין. רק בנות זוגם. אלה מונו, מן הסתם על ידי אלוהים, לממונות על משק הבית, כי בן הזוג הוא אהבל. חלוקת עבודה שכזו. יש לכלוך? הן מטפלות (בעצמן או על ידי העובד. ( חסר לחם? הן קונות. יהודה רוצה פיצה? אביבה מזמינה. אולי, בדוחק, אהוד קונה את הסיגרים שלו.
ויהודה? מה, הוא צריך להתעניין אם ההודי שלפתע הופיע בביתו הוא חוקי? שיש ניכוי של מס הכנסה ודמי ביטוח לאומי? מה, הוא עורך דין או ממונה על אכיפת החוק? הוא הרי לא יודע מהחיים שלו. נילי ואביבה מאשרות ומעידות שאהוד ויהודה לא יודעים כלום. היא לא מטרידה אותו בקטנות שכאלה. הכל עליה. מה שקצת מביך: כי אם הוא כזה אהבל – איך הן חיות איתו?
יש שתי אפשרויות: שיהודה ידע, או שלא ידע כי לא התעניין. בשני המקרים, כבעל בית לצד אביבה, הוא נושא באחריות. הוא צריך להתפטר ולחזור מבויש למשרדו ולהגן על עבריינים. אומרים שהוא טוב בזה. תזכורת: כשנודע שאשתו, לאה, עברה על החוק במשק ביתם, יצחק רבין לא היסס והתפטר. היו זמנים.
מה שמשאיר נושא אחד: הצביעות ביחס לעובדים הזרים. בנק ישראל ומבקר המדינה מפנים לא פעם את תשומת הלב לאי-אכיפת חוקי עבודה. לא, לא לגבי זרים. לגבי ישראלים. לפי הסטטיסטיקה יש בארץ רבבות עובדים שמשתכרים פחות משכר מינימום - ופקח אין. שלא לדבר על אי-תשלום ימי הבראה, פנסיה, חופשה שנתית ועוד. את העובדים הזרים "החוקיים" כובלים למעסיקים שקיבלו רישיונות. וכשאלה מתעללים בהם, והזרים בורחים מהכבלים - משטרת ההגירה תופסת אותם בבית של יהודה ואהוד ועושה הצגה של אכיפת חוק.
בין יהודה וחיים
עכשיו, משאביבה בסכנת הענשה, יעשה יהודה מעשה טוב, כפי שעשה אחד מקודמיו, חיים כהן, בעניין הומוסקסואליות שפעם הייתה עבירה והיועץ המשפטי הורה שלא להעמיד לדין בגינה. לפני שיתפטר יורה כי העסקת עובד זר אינה עבירה שראוי להעניש בגינה. ואם הממשלה בדעה שצריך לגרש את העובדים האלה, שתעשה כן בלי קשר לעובדה אם הם עובדים, מובטלים, שחורים, לבנים או גויים. ?
17. 5. 2012
