11 במרץ 2014

לנדס מחנטרש



מיד עם פירסום דו"ח לנדס על השידור הציבורי החלו ההתקוטטויות. היו שתמכו והיו שהתנגדו. והיו, כצפוי, גם אלה  שטענו כי "הבל הבלים וגו'" שהרי היו  כבר כמה וכמה ועדות שעסקו בענין ושום דבר לא יצא מהמלצותיהן. אז למה שהפעם יתנהלו הדברים אחרת?


הסיבה העיקרית שאולי  הפעם יהיה משהו שונה היא ההמלצה לבטל את אגרת הטלוויזיה. זה הצ'ופר שהוועדה נותנת לפוליטיקאים שיחלקו סוכרייה לעם תוך  ויתור, אולי, על מעורבותם בניהול רשות השידור. הנה, על כן, תרומה לסעיף החביב הזה בהמלצות: שימו לב ל"אגרת הרדיו" ותבינו את הבלוף.

אגרת הטלוויזיה

אגרת הטלוויזיה היא אכן ביזיון ניהולי. לפי חישובי הוועדה הוצאות הגביה הן 9% מההכנסה. וזאת ללא מעללי המערכת הפוליטית שהעניקה פטורים והנחות לקבוצות שונות ומשונות. זה מחיר מופקע לתשלום מס – נקרא לילד בשמו.

 אלמלא ביקשה הוועדה לצ'פר פוליטיקאים בפופוליזם זול באמצעות ביטול האגרה , היתה יכולה למצוא כמה חלופות זולות ויעילות לגביה. אבל אתמקד רק באחת מהן – זו שהוועדה ממליצה להשאיר – אגרת הרכב.

למי שלא יודע, רשות השידור ממומנת  באמצעות שתי אגרות. אגרת הטלוויזיה שגובה הרשות דרך מחלקת הגבייה שלה. ויש את אגרת הרדיו שבאופן פלא אינה נגבית מבעלי מכשירי רדיו אלא נגבית מבעלי מכוניות, לרבות כאלה שאין להם רדיו במכונית. את זה עושים באמצעות אגרת הרכב. על האגרה הזו כותבת הוועדה "בניגוד לאגרת הטלוויזיה הסכום הנוסף הנגבה יחד עם אגרת הרכב הינו יעיל, מהווה מעין מס פרוגרסיבי (בוודאי לעומת אגרת הטלוויזיה), בעל שיעור גבייה גבוה ועלות גבייה נמוכה, לאור יעילותו של מקור זה הוועדה ממליצה כי הוא ימשיך להיות מקור הכנסה של השידור הציבורי."

נו, אז אם זה כל כך פרוגרסיבי, יעיל, זול ובלה-בלה מדוע לא מעבירים את אגרת הטלוויזיה לאותה מתכונת, וכל בעל רכב ישלם בהתאם? איך פיספסה הוועדה את החלופה הכל כך חביבה הזו?

הנה תחזית הפינה הזו: מה שפיספסו הה' לנדס ומרעיו לא יפספסו פקידי האוצר.   אמיר לוי, הממונה על התקציבים באוצר יעשה את זה בשנת 2016. במסגרת הקיצוצים השגרתיים בתקציב המדינה הוא יציע לקצץ את הסכום שהממשלה תשלם לרשות השידור על לפי המלצות לנדס. במקום זה תועלה אגרת הרכב.

הפיצויים לעובדים

זה היה החינטרוש הראשון.

השני נוגע לשלב המעבר שבו מפטרים את עובדי הרשות הקיימת, משלמים להם פיצויי פיטורין "הוגנים ונדיבים" כהגדרת הלנדסייה. מאיפה הכסף? הנושא הזניח  הזה – על פי ההערכות מדובר בכמיליארד שקל -  נשאר מעורפל. אך יש רמזים בדו"ח ולפיו מקור המימון יהיה מימוש נכסי הרשות. הגיוני, לא? מול החוב לפיצויים למפוטרים יש נכסים שמממשים. הנה החדשות המסעירות: לרשות השידור אין נכסים. רשות השידור חוכרת קרקע מרשות מקרקעי ישראל. הקרקע הזו לא שווה כסף כל עוד לא ישונה הייעוד שלה. ואם ישונה הייעוד, התמורה היא של המדינה ולא של רשות השידור. לכן מה שמדובר כאן הוא למעשה, תשלום המיליארד הזה מתוך כספי המדינה.

עכשיו תניחו שאתם למשל, שר הבריאות. יאיר לפיד מביא לממשלה בחודש יולי הקרוב  את הצעת התקציב לשנת 2015. השרים  נדרשים לקצץ 11 מיליארד שקל – מתוכם מיליארד אחד הוא הסכום שיועד לתשלום פיצויים לעובדי רשות השידור. אתם בעד? מצדכם שימשיכו לגבות אגרה, שישדרו את מה שממילא רק מעטים צורכים ולא יפחיתו לכם את סל התרופות.

תקציב רשות השידור החדשה

החינטרוש השלישי נוגע להקצאת תקציב הרשות החדשה שתוקם אחרי שיקברו את רשות השידור הקיימת. הנה המספרים על פי לנדס:  160 מיליון שקל לחדשות, 200 מיליון שקל לתכניות בעברית, 40 מיליון שקל לתכניות לילדים ו – 20 מיליון שקל לתכניות בערבית. אתם מבינים מה קורה כאן? ילדים שהם כשליש מהצופים בטלוויזיה, יקבלו שידורים ב – 7% מהתקציב? שלא לדבר על הערבים שיקבלו רק חצי מזה? קל לראות ששבוע אחרי אישור התקציב המשונה הזה מישהו פונה לבג"צ בשם השיוויון בנטל....זה אבסורד מופרך לחלוטין.

אגב, הערבים אמורים להפיק ב – 20 מיליון שקל 3 שעות שידור ליום. בכל השאר הם ישדרו את התכניות בעברית עם תרגום בגוף השידור. על זה נאמר "זה טלוויזיה זה? זה בררה".

שכר חיילי השידור הציבורי

והחינטרוש הרביעי נוגע להמלצה ששכר עובדי הרשות יהיה 35% מההוצאה, ולא יותר. אני ממליץ לשרי האוצר והתקשורת לבצע את ההמלצה הזו דקה אחת אחרי שהיא תיושם בצבא, בחינוך ובמערכת הבריאות.
10.3.2014