פער העשירון


עלות הנסיעה ברכב פרטי מהבית לעבודה היא 20 שקל ליום. מחיר מנוי חודשי לנסיעה דומה ברכבת הוא 300. מהו שיעור החסכון לחודש אם נוסעים ברכבת ולא ברכב פרטי? 
זו דוגמא לשאלה שנשאלו בני 15-16 במבחני "פתרון בעיות" במדינות האירגון לשיתוף פעולה כלכלי – OECD. מין חידות של חיי יום יום. ישראל, שנמצאת בתחתית במבחנים בינלאומיים במתמטיקה, מדעים והבנת הנקרא לא הכזיבה. גם במבחנים האלה היא נמצאת במקום רע בסוף הרשימה.

אלא שהציון הממוצע – זה שבאמצעותו מחשבים את מיקומנו היחסי בעולם – מטעה למדי. הטענה המקובלת היא  שהמיקום מושפע מתוצאות של תלמידים ערבים וחרדים שלומדים בבתי ספר גרועים, או משהו כזה. עכשיו, כאשר שר החינוך ביטל את קיצור החופש הגדול שיזם קודמו, בטוח שהמצב ישתנה.

חושך לגויים

מתברר שגם כאשר נבחנים בשאלות שאינן מבוססות על שינון חומר לימודי, ישראל היא חושך לגויים.  נכון שהערבים הישראלים יוצאים רע גם במבחנים פשוטים שכאלה. אבל, אבוי, גם היהודים אינם מציאה. 28% מהיהודים נמצאו ברמות הפתרון הנמוכות לעומת 21% בממוצע כלל מדינות האירגון. אם נשווה את ישראל היהודית למדינות האירגון שראוי להשוות עימן – פינלנד וקנדה לדוגמא - אנחנו בתחתית ממש.

אז איך מסבירים שישראל היא מדינת היי-טק למופת אם ילדינו די טמבלים? ובכן מתברר שיש כאן עשירון מצליח שציוניו מעולים.  אבל לא לקפוץ משמחה: שיעור דומה נמצא אצל הגויים.

לפי הגדרות האירגון,  התוצאות בישראל הן עם הפיזור הגדול ביותר. יש לנו עשירון מצטיין ועוד תשעה עשירונים שמרחקי ענק ביניהם.  לצד מנהטן גרים כאן הרבה כפריים קולומביאנים. יש לנו את מדינת העשירון מחד ומדינת תשעה העשירונים מאידך.

פער קוגנטיבי ופער הכנסות

ה- OECD  מפרסם לא רק ציוני מבחנים אלא גם נתונים השוואתיים על פערי הכנסות. והנה, אם טורחים לחבר בין התלמידים פותרי הבעיות לבין ההורים שלהם נמצא דמיון מדהים. פערי ההשכלה של ילדים הם שיקוף די מדויק של פערי הכנסות ההורים.  אבות אכלו חומוס ומוחות ילדיהם התפוקקו.

מקום ראשון בעוני וכמעט מקום אחרון בפתרון בעיות. היש קשר בין השניים?

התשובה הימנית המקובלת היא כי פערים דווקא ממריצים. זה המוטו האמריקאי שכל כך אהוב על רבים. כל אחד יכול "לעשות את זה" אם רק ישתדל.  אמריקה הזו – בהשוואה בינלאומית – היא ממש לא מדינה מוצלחת בפתרון בעיות. ג'ון קרי, למשל.

לפיד מבקר בסעודיה

יאיר לפיד מבין שיש לנו בעיה. הוא תפס שמישהו כאן אוכל את הפנסיה וקופת הגמל של מעמד הביניים ואלה שמתחתיו, ולכן מציע להגביל את שכר המנצלים את כספי המימון הציבורי ואת ה"שוק החופשי" לתועלתם הפרטית.  אלא שהצעתו להגביל שכר מנהלים בגופים פיננסים ל – 3.5 מיליון שקל לשנה מלמדת שהאיש מעופף. זה לא סתם מס שפתיים לצמצום פערים. זו ממש בדיחה. לפיד יתפוס, אולי, 50 איש מתוך 3 מיליון מועסקים. אולי. כי כמו בפרשת המע"מ על דירות, בין המילה הראשונה של שר האוצר למילה האחרונה של הממשלה, ראש הממשלה והכנסת יש מרחק לא קטן.

העשירון הקובע מונה  כ – 800,000 תושבים ומהם 300,000 מפרנסים שרובם יושב על כרית של חצי מיליון לשנה ויותר. לתפוס 50 מהם זה להבטיח שבעוד 20 שנה נהיה סעודיה ב' – נתפרנס מגז טבעי.
7.4.2014
(המאמר פורסם ב"ידיעות אחרונות" ב – 8.4.2014)
שתפו: