9 בפברואר 2016

כשהאינפלציה חולה באנורקסיה



באחד המוספים הכלכליים הופיעה השבוע כותרת: בגלל הריבית האפסית המניות יעלו. בראבו על הכלכלנים והמומחים שעסוקים בייעוץ השקעות. פרנסה יש להם בשפע כשהבורסה עולה. אלא שבראשית השבוע מחירי המניות נפלו ללמדנו על תבונת בעלי המקצוע. אבל הנפילות עתה אינן אלא תוצאה של הנפיחות הקודמת. הכל ענין של כסף.

העניין הזה נדוש למדי ונמצא איתנו מתום המשברון הכלכלי 2007-8. מאז הבורסות בעולם עלו בשיעורים גבוהים. אם פעם היו כלכלנים ומומחים שטענו שיש קשר הדוק בין מחיר המניה לרווחי התאגיד, היום ממעטים בניתוחים שכאלה. המניות עולות כמעט כולן וללא קשר לטיב העסק. והן עולות כי יש כסף זול שזורם אליהן. פשוט ולעניין.

זה מתחיל מהאינפלציה האנורקטית.  בישראל היא  יורדת גם כשמחירי הדירות והשכירות – מרכיב מרכזי במדד המחירים לצרכן – עולים. האנורקסיה האינפלציונית אינה ייחודית לישראל. היא כלל עולמית (למעט מדינות מקולקלות ובהן רוסיה, ברזיל ועוד כמה).

קללת האפס

זה מצב לא בריא. אינפלציה שלילית (ירידת מחירים) ואפילו אפסית עלולה להכניס את הכלכלה למשבר. בכל המדינות הבנק המרכזי הוא המופקד על טיפול באינפלציה. כשהיא משמינה (עולה יותר מדי) התרופה ידועה: העלאת ריבית. כשהיא מרזה (אפסית ואף שלילית) – יש גבול עד כמה אפשר לרדת בריבית כדי למנוע הנזק. אמנם הבנק המרכזי של יפן גובה קנס ("ריבית שלילית") למי שמפקיד אצלו כסף.  אבל, ובגדול, הריבית עתה היא כדור רובה נטול קליע. רק מרעישה.

מה עושים?

 בשנה האחרונה יש, בעיקר בגוש היורו, "הרחבה כמותית". הבנק המרכזי מוכן לספק כסף במחיר אפסי. רק שהבנקים המסחריים ייקחו, יספקו אשראי לעסקים וצרכנים שאמורים להגביר פעילות. בישראל הבנק המרכזי קונה דולרים ומדפיס לצורך זה שקלים. הכל כשר במטרה למנוע המשך האנורקסיה  האינפלציונית.

כלומר, לא הכל כשר.

כסף להמונים ולא לבנקאים

הנה מהלך חלופי שבטוח שיועיל בהרבה כדי להביא לתזוזה במחירים הקפואים:  שהממשלה תיתן לכל עובד, מובטל ונכה 200 שקל במזומן לחודש שהם 7 מיליארד שקל לשנה. הממשלה תעשה כן עד שהאינפלציה תתרומם לרמה של 2% לשנה – היעד הקבוע בחוק. במקביל תטיל הממשלה  מס על עיסקות בבורסה כדי להבטיח שהכסף שהיא מחלקת ילך לרכישות של מוצרים ושירותים ולא ניירות ערך (מניות ואגרות חוב) שמחירם מנופח ללא הכר.

הכלכלנים יסבירו שזה בסדר שבנק ישראל ידפיס 7 מיליארד לצורך "הרחבה כמותית" אבל זה לא בסדר שהממשלה תעשה כדבר הזה. מה ההבדל בין כסף שהבנק המרכזי מנפיק לבין כסף שהממשלה מנפיקה? אף זה חלק מנפלאות מדע הכלכלה.

אז הנה, למען חרטוטני הכלכלה, תרגיל סיבובי שיעשה אותו דבר בדרך כשרה. בנק ישראל ידפיס 7 מיליארד שקל ויקנה באמצעותם אגרות חוב של הממשלה (במקום לקנות באותו סכום אגרות חוב של ממשלת ארצות הברית – מה שהבנק המרכזי עושה בפועל כבר הרבה שנים וצבר עד כה כ – 90 מיליארד! דולר). הממשלה תיקח את הכסף שתקבל ותחלק 200 שקל לחודש לכל עובד, מובטל ונכה. זה בסדר?

אם זה כל כך פשוט איך זה שאף ממשלה לא עלתה על הרעיון המבריק הזה?
כי להדפיס כסף (בידי בנק מרכזי) למען רכישת מניות זה הכי תקין שבעולם. ואם הבורסות למניות ימשיכו לרדת תראו את מימדי המהומה הפיננסית והפניקה.

להדפיס כסף (בידי הממשלה) כדי שלאנשים יהיה יותר כוח קניה, זה אסור מתורת הכלכלה.



                                                    *    *    *

ביום 20.2.2016 הועלתה הצעה דומה במאמר של ה"אקונומיסט" שתורגם ל"דה מרקר" ופורסם ביום 22.2.2016.