15 במרץ 2016

פמיניזם פטריארכלי



היום גם רוב הגברים מכירים בכך  שהמשטר הפטריארכלי שהיה נהוג עד לפני כמה עשרות שנים אינו ראוי עוד,  לא מוסרית ולא חברתית. וכך, במדינות שבהן חברה מתקדמת, נחקקו חוקים שבאו להפוך את הסדר האנטי נשי על פניו. ישראל היתה חלוצה בכל האמור בתחום החברתי אבל מפגרת בכל הקשור לתחום האישי. בענייני חקיקה בתחום הזוגיות ישראל וסעודיה הן אחות תאומות.

 לכן מפליא שבתחום החברתי השתמרו להם שני הסדרים חברתיים שהמציאו האבות. ועתה כאשר האבות הבינו ששגו ובאים לתקן, נעמדו מולן אימהות – כלומר פמיניסטיות – ותובעות להקפיא את החוקים המפלים, לכאורה לטובת הנשים.

לצאת מוקדמת

אתחיל עם החוק הקל: לאישה האפשרות לפרוש מעבודה ולקבל פנסיה וקצבת זקנה החל בגיל 62 בעוד שגברים זכאים לכך רק מגיל 67. בימים אלה אמור שר האוצר להקים ועדה שתדון ותמליץ האם לשנות את ההסדר - וארגוני הנשים נערכים לקרב. אפשר להבין את עמדתם: למה לקלקל הטבה. הרי לנשים עומדת הזכות לפרוש גם בגיל 67.
הצביעות חוגגת. אם  כל כך טוב לפרוש מוקדם, מדוע לא מוצע שהזכות לפרוש בגיל 62 (ובעצם למה לא בגיל 42) תהיה גם לגברים? אבל זה רק קצה הצ'ופצ'יק.

מדוע העניקה החברה הפטריארכלית לנשים את ה"זכות העודפת"? התשובה אינה מסובכת: לעודד נשים לפרוש מוקדם מעבודה  ולהתמקד בעבודת הבית כאשר יגיע הגבר לגיל מתקדם.  וכך כאשר הגבר פורש (המילה המדויקת היא מפוטר) מעבודה השתרשה כבר נורמה שעבודת הבית של זוג היא נחלת האישה. ואם נזכור שתוחלת החיים בעת שנחקק ההסדר היתה 70 שנה – נבין איך הגברים סידרו לעצמם מטפלת צמודה.

באותה מקום נמצא גם הסדר אחר "לטובת האימהות": האפשרות לקצר יום עבודה לאם של ילד קטן העובדת במגזר הציבורי. במסווה של דאגה לאם העובדת סידרו לעצמם הגברים הסדר חברתי שבו האישה עובדת פחות, רצה להוציא ילדים מהמטפלת וממשיכה  לעבודות הבית. התועלת הנוספת היא שבשיטה הזו נפגעת הכנסתן של נשים כי אינן עובדות בשעות נוספות. אבל לילדים היתה מטפלת צמודה. לא מטפל.

פוצי מוצי לילדים

ועתה לחוק הקשה. בממשלה עוסקים בתיקון לחוק שיבטל את "חזקת הגיל הרך" הקובע את הכלל כי בעת גירושין של זוג שלו ילדים שגילם מתחת לשש הילדים יישארו בחזקת האם, ולא האב. ושוב, כמו בפנסיה, הפמיניזם הפטריארכלי יוצא מדעתו.

ובאנלוגיה לפנסיה: מדוע חוקקה החברה הפטריארכלית את "העדפת האם"? יהיה שיאמרו כי הגברים יודעים כי נשים טובות יותר – גנטית - בגידול ילדים ואף רוצות בכך. ולכן, כמה נאה מצדם, הם נענו למצוות הגנטיקה והנשיות ונתנו העדפה מתקנת לאימהות.

מי שקונה את המניע הזה הוא ממש נאיבי. הגברים רצו להטיל על הנשים את החובה לטפל בילדים. הם מעולם לא דגלו בשוויון בעבודת בית. האישה היא המגדלת ילדים ועושה ספונג'ה. למה? כי הגברים לא רצו את זה. זה היה ונשאר, כל הסיפור.

ותראו מה קורה: אירגוני נשים מחוזקות בתודעה המזויפת של העבר מסבירות כי חיוני שההסדר יימשך. למה? כי העובדה היא שזה מה שנשים עושות: ילדים וספונג'ה. אז קודם, כך גרסתן, שהגברים ישלמו לנשים שכר שווה, יתחלקו בעבודת הבית ובטיפול בילדים, ואחרי זה נראה. ולמה שהגברים ירצו לקלקל לעצמם הסדר כל כך נוח? כי המטומטמים קנו את רעיון השוויון.

שכר נשים לא ישתווה לשכר גברים כל עוד הנשים רצות הביתה בשעה שלוש וכל עוד חופשת הלידה לא מתחלקת שווה בשווה עם הגבר. גברים לא יעסקו בגידול ילדים ובעבודות בית אם רק הם נאלצים לעבוד שעות נוספות.

אגב ואחרון. ביטול חזקת הגיל הרך אין משמעותה "משמורת משותפת" כטענת הפמיניסטיות חובבות פטריארכליות. חובתו של שופט, במקרי אי הסכמה בין בני זוג, לפסוק לטובת הילד ולא לטובת ההסדר החברתי. די פשוט.